צוואה הדדית

רגע לפני שסוגרים את ישרא בתקווה שלא אפרסם עוד.

ובכן שבוע קשה היה לי בעקבות הערעור ובעקבות הצוואה ההדדית.

העוד שהחליף את זה שערך את הצוואה מצא אותה והגיש לי אותה על מגש.

שמחה וטובת לב הלכתי לעורכת דין שלי להגיש אותה. זו עיינה בשתי הצוואות ואמרה: זו לא צוואה הדדית.

אז מה זה?

שתי צוואות זהות אך נפרדות.

לא האמנתי לה.

קודם כל זה עשה לי מצב רוח רע. אני לא מאמינה לעורכת דין שלי וזה לא טוב. ספרתי לחברה, סיפרתי לחבר החבר אמר שזו סופר צוואה הדדית החברה אמרה לי להתעקש על זה וזה באמת נורא שאדם שאמור להציל אותי בעת צרה מועל באמוני

אז הלכתי לרשם הירושות

זו לא צוואה הדדית אמרה הפקידה אלו הן 2 צוואות זהות אך לא הדדיות.

נגולה אבן מלבי לגבי העורכת דין

ונמשיך כרגיל

אוהבת לשבת בבית?

אני יושבת ומגבה ומגבה ומגבה. אין תקלה שלא היתה לי או נדמה שהיתה. פשוט כאב ראש לא נורמלי אבל אני אתן ליצירת המופת שלי ללכת כך סתם? נכון אמרתי שלא איכפת לי שהבלוג ילך אז אמרתי. אני סוף סוף מיבאת מוצרים לוורדפרס אבל הוא לא רוצה להדפיס את כל הגיבוי. לוקח לעצמו דף אחד או שניים וכל היתר בפח. כלומר על המחשב. אני חושבת שגיביתי כבר 1000 פעם. אוף המחשב הזה. לא יודעת מה יהיה בסוף. אני כבר כמה ימים לא יוצאת מהבית. מילא לא נורא. שום דבר לא מחכה לי בחוץ. 

בינתיים חנוכה עבר. חבל. היה נחמד עם הנרות האלה. לא עשיתי הרבה. נר ראשון בבית עם סוסון ועם המקהלה נר שני הייתי במסיבה מטעם נאמן נר שלישי לא הדלקתי נר רביעי לא זוכרת נר חמישי הדלקתי גם עם חייזרון שהיה סופשבוע בבית גם נר שישי. זה היה החג של החגים וגם חגגנו לחייזרון יומולדת יום ראשון הוא היה פה כל היום ולמד בערב הוא מחק לי את word 2010 בטעות ובעצם מיום ראשון אני לא יוצאת מהבית. בעצם הלכתי לקנות word חדש אז כן יצאתי והיום סידרתי את word אבל משהו כאמור בוורדפרס לא עובד. טוב קשה לומר שאני משתעממת בבית אך רצוי שאצא יותר. מזג האויר די נוח. טוב אני תמיד אהבתי לשבת בבית רק שזה מתסכל אותי. היה לי ניחום אבלים לא הלכתי, 2 חברות מקהלה מאושפזות, לא הלכתי. אחכ אני מתלוננת. אז הקיצר אני יושבת בבית מתוסכלת. טוב, יעבור. מחר אצא. מבטיחה.

פרידה

נו, סוגרים את ישרא

כמו כולם אני מנסה לגבות להעביר את הבלוג לפתוח בלוג חדש. לא ככ הולך לי

א. אין לי סבלנות. אני לא יודעת אם גיביתי או לא. עשיתי פעולת גיבוי. אפילו שמרתי חלק. אבל אני לא יכולה לחזור לשם. בלבול אחד גדול. עבדתי עם html עבדתי עם word אולי זה נשמר אולי לא.. נסיתי לפתוח בלוג ב worpress אך יש לי בעיה עם המייל והסיסמה כרגיל, נסיתי לפתוח בבלוגר אבל שם יש רק באנגלית. בינתיים ויתרתי. לא נורא אם זה לא ישמר. זו הזדמנות לזרוק את העבר ולפתוח דף חדש. אפילו ביומן אישי לא באינטרנט. הרי כל הזמן הציעו לי כאן לשכוח את העבר והנה נותנים הזדמנות לכך אז מגבים. הרי כל מי שהציע לי לשכוח את העבר חי בעבר בעצמו.

אז אם אצליח אצליח ואם לא לא. לא נורא. בין כה וכה השתנו דברים וגם אם אפשר אין חשק לחזור. כל הזמן החיים משתנים. הנה איך הייתי מגדירה את עצמי? בת 64 מתמודדת עם אירוע מוחי עם הבן הסורר ועם רסיסים מהעבר. אלה הדברים העיקריים. גם דברים משניים השתנו בלי לשים לב אליהם. נפשות חדשות משחקות במערכת, נפשות אחרות יצאו מהמערכת. ככה זה. היו לי הורים, הם אינם עוד. היתה לי אחות. היא ישנה רק בבית משפט. לעומת זאת יש עורכת דין שלא היתה או שהיתה סתם ברקע. היה לי ילד בן 14 כשהתחלתי לכתוב. הילד הזה שינה פרצופו ללא הכר מספר פעמים. היה תלמיד בחטיבת הביניים בתיכון, היה חייל, נסע לאוסטרליה והיום הוא חי ברחובות ויש לו חברה. כל פעם הוא היה שונה. היו לי דודים בגרמניה. גם היום יש אבל זה אחרת. ורק סוסון נשאר סוסון. אפילו אני לא מה שהייתי פעם. יש חברים במקהלה – גם הם משתנים מידי פעם. יש חברים בנאמן, מי חשב שאהיה בכלל בדבר הזה.

כך אני מסיימת. 12 שנה הייתי כאן. שום דבר לא נשאר לנצח. אני אשאר כאן עד שאתאדה. היו שלום

והרי החדשות

הידיעות החדשות על סגירת ישרא שתקו אותי

האמת הן לא הפתיעו אותי. כבר הרבה זמן ישרא מקרטע. נשאר בחיים בזכות מאבק של החברה אבל כולנו ידענו שסופו קרב.

אני כרגיל לא התכוננתי. לא עשיתי גיבוי, לא עברתי לבלוג אחר. 

די משמח אותי שהבלוג יעבור לארכיון הספריה הלאומית.

אני מתארת חתיכת חיים ועכשיו הם קבלו תפנית מסוימת שהסכסוך הוא רק ביני ואחותי והעורכת דין וגם הבן שלי שבזכותו פתחתי את הבלוג לא מביא לי הרבה נחת.

בהחלט אפשר לפתוח בלוג חדש.

בכל מקרה עד שנעלם מכאן אספר מה התחדש.

סוסון פוטר מהעבודה במסגרת צמצומים. הוא לא מרגיש רע במיוחד כיוון שיחד איתו פוטרו כל העובדים בעבודה שלו. פשוט חוסל ענף שלם. הוא קיבל מכתב המלצה.

בנושא אחותי יום שמח יום לא ככ.

גיליתי שלהורי היתה צוואה הדדית. זה בעצם היה ידוע לי מזמן אך לא ידעתי שיש לזה משמעות. צוואה הדדית אסור לשנות. כלומר אמי לא יכלה לשנות את הצוואה. מעניין שאף עורך דין לא אמר לי את זה. עכשיו אני צריכה למצוא את הצוואה הישנה של אמא. זה לא פשוט. הצוואה היתה בידי אמא אך חפציה נאספו והועברו למחסן. בידי אחותי כמובן. כמו כן כאמור הצוואה שונתה. אולי העורכת דין ששינתה את הצוואה ראתה אותה. אולי לא.

מצד שני אחותי הגישה ערעור למחוזי בעניין הסעיף ההוא. 

וכמובן אי אפשר שלא לשמוח על החלטתו של טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל

צלילים צורמים

כואב כואב אבל שוב נכנסים אותם צלילים צורמים אשר ביננו

גם הם כואבים

אני חושבת על הכל בעירבוביה

היא לא התביישה לבוא ולבקש ממני משהו למרות שהיא מתביישת לבוא.

לאחר מכן הם הזמינו אותי לבוא לבקר בשבת והיא תבוא לקחת אותי אך לפתע נזכרה שיש לאחיין שלה יומולדת והיא תבלה איתו

חשבתי על משפט שהיא אמרה לי ולא הוזכר: הוא ילד גדול הוא צריך לעזוב את הבית. ואת עזבת את הבית יקירתי? נדמה לי שכל חייך סובבים סביב המשפחה שלך ואף את הבן שלי הכנסת לשם. ילד שצריך לעזור לאמו החולה מתרחק ממנה. בגללו או בגללך.

אבל אז נדרסה החתולה. במשך יומיים הוא לא דבר אתי. רק בוואטסאפ הצלחתי לדובב אותו. הייתי נותנת לו מנה אך לא היה טעם כשם שלאדם ששכח את בנו במכונית לא נותנים עונש. ממילא הוא נענש בגלל השטויות שלו. הוא שחרר את החתולה. חתולה כמעט עוורת בשעות הערב במקום לא מוכר. איך עושים דבר כזה? ועכשיו מה? מה יהיה? את כל העולם שלהם הם בנו סביב החתולה הזאת. הם שכרו דירה במקום שקט כדי שתוכל להסתובב. ואיך הם טיפלו בה בגדים צעצועים כמו מלכה היא היתה. ועכשיו היא איננה. כך פתאום נעלמה. הוא קבל הודעה ממישהו בחוץ ואסף אותה. זה נורא. 

המשפחה שלה נסעה לבקר שם. אני נתבקשתי לא לבוא כי אין לו סבלנות לארח. 

הו רחובות שלי. כבר לא שלי.

הו ביולוגיה שלי. כבר לא שלי.