שלום אבא

חלפה עוד שנה. היום אתה בן 86. כאילו. שהרי נולדת לפני 86 שנה. יש משהו פילוסופי ביומולדת של אדם מת. שהרי תמיד זה יהיה היום בו נולדת לפני אך זה לא יהיה היום בו מלאו לך. לא , המוות שלך לא ככ פילוסופי. אתה מת ומתרחק. כן אתה היית ואינך עוד. אולי נשארת בליבנו ובזכרוננו אבל בתמונות לא יראו אותך יותר. גם לא יהיה שום דבר חדש לספר עליך. כן, פעם היה לי אבא כמו שהיתה לי סבתא, אפילו 2 סבתות ו2 סבים ואחד לא הכרתי. את אבא שלך. נו, פגשת אותו שם למעלה? אותם? מה שלומם?

שלומי? לא משהו. או שאתה למעלה ורואה ושותק או שאתה לא רואה כלום ולא שומע כלום וגם מה שאני כותבת פה זה כלום. מן הסתם אף אחד לא הוכיח שהמתים רואים שומעים אותנו מלמעלה ואפילו שומרים עלינו. איך שהוא עלי לא שמרת. כרגיל. אמא סיפרה שבאת לבקר אותה בחלום והיא שמעה את המוזיקה הכי יפה בעולם. אלי לא באת. לא מפתיע. כן, אבא אני עדיין לא יודעת איך להתייחס אליך. לפעמים אני מתגעגעת, לפעמים אני כועסת, לפעמים אני מרחמת עליך וכועסת על איך שהתייחסו אליך לפני מותך. ככה זה. לא השתנה. הכל באותו מינון. שום יחס לא מכסה על היחס האחר.

איך אני היום? לא יודעת. לא חושבת הרבה עליך באופן כללי. אני חושבת יותר על מי שנמצא. על עצמי, על הילדים, על שתי הגורגונות שהשארת אחריך וגם על אחותך שיכולה בשקט להיות גורגונה שלישית ובעלה. אני חושבת על האצבע שלי וכל מה שכרוך סביבה, הדירה שרציתי לקנות ולא קניתי, בגלל האצבע או שזה סתם תירוץ ואני סתם מפחדת לקנות דירה או לעבור או שיש עוד סיבות, אני חושבת על הגורגונות שלך איזה תרגיל עוקץ עשו לי. מה היית אומר על זה? בטח היית צורח עלי. אין לי אשליות. אני חושבת על הילדים שלי, על סוסון והצרות שהוא עושה לי על החייזר והצרות שהוא עושה לי. הוא עוד יותר חייזר מפעם ואני צריכה לאכול את כל זה. לא שהיית עוזר לי אבא. אני כבר מזמן לא יודעת איך היית מגיב למה שקורה לי. כללית לא טוב לי אבא אבל לך כבר מזמן לא היה איכפת. למעשה אתה נתת לגורגונות אור ירוק לשקר לי. הן ממשיכות. זה הכל. גם אתה שיקרת לי והסתרת ממני דברים וכשאמרתי משהו היית צורח.

טוב, אז הכיטוב להתייחס באופן שווה ל-3 הפאזות שלך למרות שהן לא שוות באורכן. רק לפני כמה ימים הזכרתי איך סחבת אותי על הגב, ואיך נתפס לך הגב ואיך היית בגבס. ואיך אמא צרחה עליך על הקונטסה ואיך בכלל היא התייחסה אליך. זה בעצם שווה בכל הפאזות. אמא אף פעם לא אהבה אותך או אותי. היא תמיד התייחסה אליך כמו אל nobody. זה שמביא את המשכורת הביתה, זה שמטפל בה בשיא המסירות, וזה שזורקים לאחר שימוש אם הוא לא מביא שום תועלת ורק הופך לנטל. אתי היו לך 3 פאזות. האבא הטוב האבא הרע והאבא המסכן חסר הישע. עם אחותי היו לך 2 פאזות האבא הרע והאבא הטוב. כשהיית טוב אלי היית רע אליה וכשהיית רע אלי היית טוב אליה. את הסיבה לשינוי הזה לקחת איתך אל הקבר.

כן, אז נזכרתי באבא הטוב עם המוזיקה הקלאסית, תיכף אביא עוד קטע חוויתי, באבא הרע שאני לא רוצה לזכור אבל לא יכולה לשכוח, ובאבא המסכן. לפחות אני התנגדתי למה שהן עשו לך הגורגונות, אבל אני יודעת … הפסקת להעריך אותי, ונראה לפי החלום של אמא שאתה לא כועס שהיא הכניסה אותך לגיהינום בטרם מותך. אבל זה כבר מיסטיקה. 40 שנה היית אבא טוב, או קצת פחות. 20 שנה היית אבא רע ושנה אחת או פחות היית אבא מסכן ובעצם נראה לי שרק אני דאגתי לך באמת…. בעצם כל השנים דאגתי לך. גם זה משהו שלא השתנה כמו היחס של אמא. כשהיית אבא טוב כעסתי על אמא איך שהיא מתנהגת אליך, גם כשהיית רע כעסתי על אמא איך שהיא מתנהגת אליך למרות שאתה עושה את הכל כדי לרצות אותה, ובודאי כשהיא זרקה אותך לבית אבות הזה הגיהינום הזה. אני לא השתניתי, אמא לא השתנתה, רק אתה השתנית לי ואני לא סולחת לך על זה. אני כועסת על אמא על היחס שלה אליך. אתה לא כועס עליה וזה מכניס אותי קצת לבלבלות.

טוב אבא, אני לא אבוא לבקר אותך במקום שאתה מונח. שהן יבואו שתי אהובותיך. אני אתאמץ לשכוח את זה לרגע. ביי אבא. תיכף אשים קצת מוזיקה

ובכל זאת קשה לי להפנים את הדרך שבה הלכת מאיתנו. הדרך הכי קשה בעולם. לא זכית לשום רגע של חסד. לא היית איש נורא כל כך שהגיע לך למות ככה. אני עדיין לא מאמינה שככה הלכת. היית חי, עכשיו אתה מת. את דרכך בין החיים למוות אני מעדיפה להכחיש. זה לא באמת קרה לך אבא. נכון?

 

 

היצירה המדהימה הזאת מקרבת אותי אליך, אבא, זו אהבת חיי הראשונה. אולי מגיל 5. על זה גדלתי. זה היה החינוך שלך. אני שומעת אותה ומרגישה אותך. האם גם אתה שומע? רציתי להתחבר רק לקטע השני העצוב והמסעיר. אבל היצירה הזאת זה אתה. אתה ואני ביחד בימים טובים יותר. אתה ואני בשבתות על הכתפיים.  

העוזר הקטן של אמא

לכבוד חג הפסח שעבר עלינו לטובה קניתי לעצמי מתנה.

את זה. אותו.

 

זה חמוד שחבל על הזמן.

כשמפעילים אותו הוא משמיע צליל כזה של רובוט ומתחיל להסתובב בכל הבית.

לפעמים אני מוצאת את עצמי מדברת אליו: תלך לפה, אל תלך לשם, מה אתה עושה כאן, זוז ממני, עזוב את הרגל שלי. מה נטפלת אלי, מה אתה רוצה ממני? למה אתה לא מנקה את הסלון? ככה מנקים שטיח? עזוב את זה, זה לא בשבילך. נו, עזוב את זה. אל תאכל לי את העיתון. מה אכלת? אכלת כבר איזה שרוך? מטומטם אחד. תעזוב את הדיסק הזה. וכ’ וכו’. זה נשמע הזוי אבל החתולים שלי לא הגיבו יותר בחכמה. אני אומרת לחתול תעזוב לי את הרגל הוא עוזב? אני אומרת לחתול בוא לכאן הוא בא? אותו הדבר ועוד אומרים שחתולים הם חכמים. גם הוא חכם בדרכו שלו. הוא מזכיר לי את החיפושית פרת משה. או מושרלה כפי שנהוג לקרוא לה אצלינו. כזה אדום קטן חמוד ויעיל.

 

 

הכי חמוד מה קורה כשהוא מסיים את העבודה. כשהוא עובד הוא מנצנץ עם אורות כחולים וירוקים. כשהוא מסיים את השעה שלו הוא מחפש את נמל הבית. נדלק לו אור אדום במקום האורות האחרים, הוא מתחיל לשוטט בבית עד שהוא קולט את המטען שלו. כמו גור חתולים שמחפש את אמא שלו. מחפש מחפש בסוף קולט ואז כמו החתלתול הוא בא לאמא ומתחיל לינוק. לא חלב. חשמל. חבל שאני לא יודעת לערוך ולהעלות סרטים. שווה לראות את זה

השאלה אם הוא יעיל. נראה שכן. בגללו פיטרתי את העוזרת. הוא הרבה יותר זול ממנה. הוא גם לא זורק לי דברים, לא מתווכח אתי, לא נעלב, באמת מתנה נחמדה קניתי לעצמי.

 

 

השיר מדבר על וואליום. הרובו הזה יותר טוב מוואליום

אבחנה רפואית

לפני הרבה הרבה שנים כשהייתי בת 22 רציתי סוף סוף לצלוח את הכנרת. ידעתי שאני שוחה טוב, ידעתי שאני יכולה, חששתי. כולם אמרו לי שאני עושה זאת בקלות . בשבילי זה כסף קטן, לחמניות טריות. התאמנתי אז בבריכה האולימפית החדשה של אוניברסיטת תל אביב כמעט מידי יום. אבל לא לא צלחתי אז את הכנרת. זה התחיל בכאב גב קטן והמשיך לכאב גב נורא שריתק אותי למיטה לכמה שבועות טובים. הוי כנרת שלי ההיית או חלמתי חלום. חלמתי חלום. מתוך המיטה בכיתי על הכנרת, על הגב שלי, על הכל. הכאבים היו נוראים, לא יכולתי לזוז מהמיטה לעמוד ישר. הייתי אז בבית הורי ורק אני צריכה להזכר איך הגעתי לשם כי כבר לא גרתי שם. אבל זה לא חשוב. אבא היה סוחב אותי על גבו. גם הוא היה מקרה גב, כמה שנים לפני זה כל גופו היה בגבס בגלל גב והוא די סיכן את עצמו כשסחב אותי.

לא ידענו מה לעשות. רופאת קופח שלחה לי אחות שתתן לי זריקת אופטלגין. זה הכל. כשהמצב קצת השתפר לקחו אותי ההורים לבייגעל מאכער בחדרה. אמרו שהוא עושה נפלאות. הוא שם לי כמה כוסות רוח כמו שסבתא שלי היתה עושה ושנאתי את זה. אבל זה עזר. בהתחלה הלכתי לגמרי עקום, כל השרירים היו תפוסים, ואני חטפתי דיכאון. בגיל 22 להיות נכה? זהו? ככה אני נשארת?

החבר שלי דאז נראה כבר מתרועע עם מישהי אחרת איזה כיף לי.

כשכבר יכולתי ללכת הלכתי לאורתופד. את יפה מבחוץ – הוא אמר – נראה אם את יפה גם מבפנים. הוא הסתכל ברנטגן של הגב ואמר מבפנים את לגמרי לא יפה. יש לך עקמת ויש לך חוליה שבורה. את צריכה ללכת עם חגורה.

חגורה???? בגיל 22 ????? לא! בחיים לא!!. המנעי מכל פעילות ספורטיבית הוא אמר.

אלא שלא הקשבתי לו. חזרתי לפעילות ספורטיבית, חזרתי לריקודים, לטיולים, לבריכה, וצליחת הכנרת? בשנה הבאה.

לא הקשבתי לרופא, הרופא כבר מזמן מת

עשיתי ספורט, לא שמתי חגורה, הגב לפעמים עוד כואב, אני לא מתרגשת מזה. אני יודעת מה לעשות. לשכב במיטה, לא לעשות הרבה וזה עובר כמו שזה בא.

לימים פניתי שוב לאורתופד. הוא הסתכל בצילום ואמר: אני לא מבין איך את הולכת. סיפרתי לו את הסיפור הזה. מזל שלא שמעת לרופא ההוא. רק בזכות הספורט את הולכת.

אז מי צריך להקשיב לרופא???

שנים רבות הילך הסיפור הזה. אבחנה רפואית נשארה בגדר המלצה בלבד. האמון ברופאים ירד ל -0 .כל פעם כשרופא אמר משהו זה נבדק ונבחן….

אבל מה קרה לי השנה שעשיתי ניתוח, ששמעתי לעצת הרופאים, אמא שלי עשתה ניתוח ברגל נותרה נכה, אבא שלי עשה ניתוח אמבוליזציה היום הוא מת. שחורי שלי מתה על שולחן הניתוחים. ואני אחרי 2 ניתוחים ביד נותרתי נכה. כן. כך אמרו לי אתמול בביטוח לאומי. היד שלי כבר תשאר ככה. לעולם לא אצליח לכופף את האצבעות 4 ו-5 . לעולם לא אצליח ליישר אותן, לעולם לא אוכל לעשות אגרוף ביד שמאל. והכאבים? גם הם ישארו? או שגם כאן הם טועים הרופאים

גם השנה חשבתי לצלוח את הכנרת. אני אהיה בת 60 וזוהי הצליחה ה-60. אני וצליחת הכנרת אותו גיל. בשנה שעברה עשיתי את המסלול הארוך כמו פעם וכבר תכננתי איך אני עושה את הצליחה ה-60 בגיל 60. אבל שוב, נראה שמקסימום אעשה את המסלול הקצר. קרוב לודאי שאשמע על הצליחה בחדשות או אקרא עליה בפינה של העיתון. בת 60 אהיה נכה.מעכשיו ועד עולם. איפה היד היפה שהיתה לי. אני מסתכלת על כפות ידיים, אפילו לדודה שלי בת 91 יש ידיים יותר יפות.

ה-מכתב מגרמניה

25.4.81

אלן דפנה 

היום קיבלתי מכתב ממך ואני פוצי שכבר עונה. הספקתי כבר לדעת 7 פעמים ששברת אצבע. אני חושבת שעכשיו היא כבר חזרה לשימוש. זה היה ממש שבר או סדק? בכל פעם מישהו אמר משהו אחר פעם אמא ככה ואבא אחרת וכך מתגלגלים העניינים כמו תמיד טלפון שבור.

בקשר למכתב היאוש שלי צדקת. זה עניין של תקופה ויכול אחרי כמה דקות לעבור. לפני יומיים הייתי בשקיעה ומיד חזרתי לעצמי. הזמן רץ במהירות הבזק ואני כבר חצי שנה פה כמעט בלי להרגיש. כל כך הרבה עברנו וכל הזמן קורה משהו חדש, רק להסתדר בדירה וכל הטקסים שמסביב זה דבר שגוזל כמה חודשים בריאים. בעבודה אצלי הרבה לא מתחדש אני מסתגלת לעבודה ולאנשים, ממשיכה לזרוק מילים שבורות בגרמנית לכל עבר – כבר הספקתי גם לכעוס על מישהו בגרמנית, מסתבר שזה יוצא טוב מדבור רגיל. כדאי לאמץ את השיטה
בעלי גם רצה לעשות לי הפתעה וצלצל למנהל שלי לביתו ושאל אותו אם אני יכולה לקבל שבוע חופש כדי ליסוע לארץ – זה נשמע אדיוטי וזה גם אומנם כך. המנהל גימגם כי הוא עוד לא ניתקל במקרה כזה. רק אחרי חצי שנת עבודה אני זכאית ליותר מ-3 ימי חופש וכל אזרח טוב יודע זאת אבל בעלי החליט שעם קצת חוצפה חיננית אפשר לשבור מוסכמות, ואמנם החוצפה היתה, וחסרת כל חן, הוא דחף אותו לפינה וקבל תשובה חיובית אבל אני לא מסכימה לכך. כי התאמצתי יותר מדי בשביל המקום עבודה הזה עמ להפסיד אותו בקליק אחד. וזה יקרה – אני בתקופת נסיון.
דפנה, אני רואה שעם בעלך מתנהלים העניינים בסדר ואומנם אפשר להסתדר לפעמים יותר טוב מתוך רצון אמיתי ללא מסגרת כתובה וחתומה. כי לפעמים בתוך דבר שנקרא חתונה רשמית יש יותר ניירות וחותמות מאשר תוכן. העיקר שהמשפחה והחברים יאכלו רבע עוף ובורקס וכל הדודות יםגשו ויצבטו את הלחיים של החתן כלה.
בחופש פסח האחרון אמנם סדר לא עשינו אבל בילינו בחברה ישראלית. יש פה בחור שגר פעם בדניה על הכרמל ועכשיו הוא פה 7 חודשים ומדי פעם נוסעים איתו לטיולים לראות מקומות בסביבה
אבל נחתה עלינו בחופש למשך 3 ימים מכה ניצחת: חבר של בעלי הגיע אלינו למשך כל החופש זה ייצור זרוק ומסריח…..   ……. ד.א. הוא נתפס פה בגרמניה בעבירות סמים….

דפנה, אמא ואבא באים בקיץ אלינו ובעלי קצת (הרבה) מרוגז עליהם וכמובן לא רק הוא אבל גם רציתי לייצג אותו בנושא כיוון שגם הוא סופג ישירות את הדברים הבאים: הם יודעים להתגעגע אלי במילים פוצי מוצי וכל מיני דברים דומים אבל אפילו מתנת חתונה ממה שהם חסכו לי במשך כל חיי העלובים לדירה ופריז׳ידר וסירים וכו׳ לא קיבלתי. אפילו יום לפני הנסיעה לגרמניה לא היה איכפת להם מה קורה איתי איך נסתדר – אם יש ל י קצת כסף כאילו שאני מן נטע זר בבית שסוף סוף נפטרים ממנו ואפילו בלי תשלום וסיוע. עזבתי עם כמה פרוטות ועוד לפני שהייתי נשואה לא היה איכפת להם מה יקרה אם אני והוא נפרד אם החלטתי אז שאני גם אדפק מזה. עכשיו שכבר התחתנתי – משאת נפשה של אמא – אז אי האיכפתיות ממשיכה, כי נוח להם לחשוב ככה, בעלי עובד מפרנס אותי ואני גם כן מרוויחה קצת אבל יוקר המחייה פה רצחני, בינתייים קבלנו סיוע כספי רק מאמא של בעלי – 6000 מרקים גרמניים. אני יודעת שיש לה כסף מהפיצויים אבל להורים שלך יש המון כסף. הם כל החיים חוסכים מאיתנו דברים ומעצמם גם כן בשביל העתיד. העתיד בשבילם היה לחתן את הבנות. והנה הם עשו זאת ולא סייעו כספית לא לך ולא לי. רק לדבר הם יודעים אבל לתת – כלום.

גם בן דוד של אבא אמר בחריפות לדודים מגרמניה שיש להורים שלנו מזל שיצאה לי במקרה תוכנית עם בעלי והתחתנו בגרמניה. אני לא צריכה טקסים וחגיגות אבל רק לשמוע הצעה של סיוע – ממה שהם חסכו ממני כל החיים. ועכשיו על חשבוני ועל חשבון העצבים שלי הם מוציאים את הכסף מהחסכונות שלהם (ד.א. הם תמיד אמרו שאין להם כלום – בטח, אם שמים כסף בניירות ערך ובשאר מניות מדליות ומטבעות ברור שלא נשאר מזומן ביד) ומגיעים בקיץ לפה. אני שמחה לראות אותם כי הם הורים שלי אבל כל הזמן מרגיז אותי הרעיון שהם חסכו בשבילינו כל הזמן עמ להגיע לרגע הגורלי שנזדקק לכסף והנה הגענו והם משתמשים בכסף הזה לצרכיהם הפרטיים טיולים בחו״ל מכונית חדשה וכיוב

דרך אגב מהמכונית החדשה לא שמעתי רק דרך ידיד שלי נודע לי שהם קנו מכונית חדשה
אני לא יודעת אם זה נשמע לך כמו שאני רוצה. אני לא צריכה מהם פרוטה שחוקה. אבל תמיד זיינו לי את השכל שכל החסכונות בשבילי ועכשיו אני רואה אפס מאופס – וגם ברגעים קריטיים שהייתי צריכה כסף – וידעתי שכאשר אני נוסעת אני צריכה כסף על כל מקרה וגם ידעתי שזו נסיעה שתסתיים בחתונה. זה היה ברור לכולנו ורק ההורים שלך עוצמים עיניים ואומרים זהו זה – ציפי פרימו מחולון, נוסעת לחו״ל עם בחור ושם הוא יעזוב אותה ובשביל זה לא ניתן כסף.
נכון, אפשר להסתכל על דבר כזה מכל הזוויות, מזווית גרועה – לא נותנים כלום ולא תופסים מעורבות ובזווית טובה מסייעים ותומכים בכל מקרה כי אני בת שלהם. ועכשיו על חשבון הסיכון שאני לקחתי הם באים ומתנחלים אצלי בבית. אני בטוחה שאת מסכימה איתי בכל מילה כי הרגשת את כל הדברים האלה בסדר גודל קטן יותר. לדוגמא, במעוז אביב שלא טרחו אפילו פעם אחת לבוא. ולעזור. ויש עוד אלפי דוגמאות.
להזכיר עוד מקרה קטן וזה הטיפול שיניים הגדול שעשיתי בקיץ, שכל פעם שהלכתי לרופא זה היה כרוך במריטת עצבים וסחיטת מיצים עמ להוציא את הסכום כדי לטפל במשהו שקשור בבריאות, וכל לירה שקבלתי מאמא כאילו נתלש לה איבר בגוף. היא נתנה הכל כל כך בקושי ועם כל כך הרבה צער. והיא לא חושבת שזה בשביל הבת שלה שצריכה להיות בריאה וזה יותר חשוב ממכוניות חדשות וכל מיני מוצרי צריכה חומריים. ואומנם הם עושים זאת עכשיו, מוציאים סכומי עתק על דברים של עולם מודרני חומרי ומחורבן.

למה אני כל כך מרוגזת? בגלל קש ששבר את גב הגמל. הדודים בגרמניה קנו להם כרטיסים לשני טיולים מאורגנים בגרמניה, זה המון כסף!!!! אבל למה שהדודים בגרמניה ישלמו את זה? אין לאמא ואבא מספיק כסף? הם יכולים להגיד תודה ולסרב להצעה. ראיתי איך הם חיים. הם בכלל לא עשירים כמו שחשבנו בארץ. הדודה לא עובדת והם חיים בצניעות ומונעים מעצמם המון הנאות. ופתאום צריכים להוציא על ההורים שלנו כל כך הרבה כסף, זה שהם מספרים על טיול הבראה שלהם בחול, זה לא אומר שצריך כבר לעשות השלכות עצמיות ולתת דרור לתאוות הבצע ולהתחיל למצוץ מהם כסף. מה  הם יכולים לספר במכתבים, איך שהם אוכלים ארוחת בוקר וממה מורכבת הביצה? ברור שהם מספרים על דברים מיוחדים יותר שיעניינו ויתנו קצת תמונה מיוחדת על אירופה.
דפנה אין לי יותר מקום היריעה קצרה מלהכיל, ההשתפכות היתה במקומה. פעם צריך לעשות את הדברים האלה. דפנה הייתי מעוניינת שגם בעלך יקרא מה שכתוב אני בטוחה שבאיזה מקום היו גם דברים שהציקו לו וגם הוא לא משתגע על ההורים שלנו.
תעני מהר כמוני וגם תגיבי על המגילה הארוכה הזאת כי לי זה מאוד מציק ושלא תצא מילה וחצי מילה לכתובת בית ההורים 

צ’או, המון געגועים, אחותך

חשוב להזכיר – זו לא שטיפת מוח של בעלי! – הכל זו ראיה מקורית שלי

 

 

אינטנסיבי 3

כמה ימים אחרי אותו ויכוח לא נעים עם הדוד מתקשרת אלי הדודה. ואללה חשבתי שהם לעולם לא ידברו איתי עוד אבל היא מתקשרת כאילו לא אירע דבר וזה אומר דרשני. היא סיפרה שהיא רשמה צוואה בה היא מחלקת את רכושה ל-3 שליש בשבילי שליש בשביל אמא שליש בשביל אחותי. אם אבא היה חי היא היתה מחלקת ל-4 . זה נשמע הוגן. נכון? כך היא שאלה. כן נשמע הוגן . 

רק שאמא בזמנו דיברה אחרת. היא אמרה שהדודה נותנת את הכסף לכולם ולא מחלקת אותו. ואפילו שאלתי למה הדודה לא מחלקת את הכסף אם אנחנו מסוכסכים ככה.

ומה בקשר לכסף שכבר נשלח? הדודה אומרת שהיא שלחה רק פעמיים שלוש. בניגוד לגירסתה הקודמת שהיא שלחה כל חודשיים שלוש. זה נראה כמו תיאום גירסאות עם אמא  והרי כסף שלא נשלח במזומן מתועד באיזה מקום….

 

אותו יום אינטנסיבי הלכתי גם לבדוק מה שלום העסק של אחותי. אם הוא באמת נסגר או שהוא מתפקד כרגיל. מתפקד כרגיל. ראיתי אותה שם יושבת מדברת בטלפון. היא היתה לגמרי לבד והמקום נראה די מעופש. חצר אחורית עם כמה בתי עסק עלובים. אפילו המתחרה שלה עזב את המקום.

 

עם הדירה של אמא הכל כרגיל. אמא ממשיכה לשלם לאחותי כסף ולהשלים לה את הקניה. והיא חושבת שאם היא תדבר איתי פוליטיקה אני אשכח מזה.

נכות כללית

מיד כשנחתתי מארהב בבית הורי הזמנתי עובדת סוציאלית לבדוק את סוסון. באה אחות טיפת חלב בדקה אותו. אוכל לבד? מתלבש לבד? אם כן אז הכל בסדר איתו. ועדה רפואית של ביטוח לאומי נתנה אותן תוצאות. כן, פניתי לנכות כללית, היתה ועדה רפואית בפני סוללה של רופאים, הם לא מצאו שום דבר לא בסדר מלבד גמגום קל. הוא קיבל 5% נכות וזה הכל. שמחה וטובת לב הייתי וגם תמימה. הילד שלי לא נכה. הוא יצא מזה. איזה כיף לי הרי בדקו אותו מומחים וכולם החליטו פה אחד הכל בסדר עם הילד. אז למה הכל ככ לא בסדר.

כמה תמימה הייתי ….

לא קיבלנו שום סיוע מהביטוח הלאומי ושום סיוע בכלל. קופת מכבי למשל לא רצתה לבטח אותנו לפני חוק בריאות ממלכתי. קופח כללית ניאותה לבטח אותנו כי היינו מבוטחים לפני ארהב…. חוק ביטוח בריאות ממלכתי הציל אותנו. מזל. ואז מכבי התחילו לחזר אחרינו. נא באוזן. ביטוח לאומי עשה לי הרבה צרות. הם ידעו את המצב האמיתי של סוסון אבל החוק היבש איפשר להם להתעמר בנו.

רק לפני שנתיים סוסון הוכר פגוע ראש. הוא לא פגוע ראש מלפני שנתיים הוא פגוע ראש מלפני 22 שנה. ליבנת פוראן האגדית אומרת שאין קיצבאות רטרואקטיביות. מה היא שווה? 

הגזלן השקט

מתוך אתר מאקו פורסם שברברה סטרייסנד מתכוננת להגיע לכאן ב-18 ליוני ולהופיע בפתיחת ועידת הנשיא שמעון פרס לרגל יום הולדתו ה-90. כל הופעה שלה עולה סכום גבוה במיוחד בין 3 ל-5 מיליון דולר. מעניין שאף אחד לא אומר על כך שום דבר. מי משלם עבור ההופעה לכבוד שמעון פרס? מי משלם עבור חגיגות ה-90 לכבוד שמעון פרס? מי בכלל משלם עבור המוסד המיותר הזה מוסד הנשיאות. ולמה כולם מחבקים את שמעון פרס. איך הפך החתרן הבלתי נלאה השנוא לנשיא ככ אהוב שהכל מותר לו? מי מממן את מכון פרס לשלום גם אחרי שאוסלו שלו הוכחה כאסון בקרב חוגים מסוימים וככשלון בקרב חוגים אחרים. שמעון פרס מתקבל היום בחיוך אבהי. החתרן הבלתי נלאה מקבל היום אמפתיה מקיר לקיר. צעיר נצחי , אופטימיסט נצחי. אכן לאחר בלותו היתה לו עדנה אבל בסופו של דבר הוא הבזבזן הגדול במדינה. לא, לא צריך נשיא בכלל. זה בזבוז משווע, בית הנשיא עובדי בית הנשיא המזכירות, הגננים וכו, כולם חיים על חשבוננו. גם הנסיעות של הנשיא לחול הן על חשבוננו . ואם הנשיא המכובד הגיע לגיל מכובד כמו 90 לא חייבים לצאת מהכלים. מאז שפרס בן 80 אני שומעת על חגיגות חגיגות על חשבון הציבור וכולם שמחים.  מעניין מה היה קורה אם ברברה סטרייסנד היתה מוזמנת ליום הולדתה של שרה נתניהו. איזה קללות ונאצות היו הולכות כאן. כן אז בימים של צמצומים גם מנשיא המדינה מתבקשת מידה מסוימת של צניעות אבל נראה ששמעון פרס כבר מזמן מורם מעם.

 

2.6.13 גם קלינטון יבוא לכבוד ועידת הנשיא פרס. המחיר חצי מיליון דולר. הוא יתן הרצאה בת 45 דקות על איכות הסביבה במרכז האקדמי פרס ברחובות (לא ידעתי שיש דבר כזה) במסגרת טקס חגיגי לכבוד הנשיא פרס. הטקס יערך ב 17.6 . לא יחד עם הטקס עם ברברה סטרייסנד. הטקס ימומן מתרומות מהמרכז האקדמי ומקקל כי ההרצאה תהיה על איכות הסביבה. משהו בקשר להתחממות כדור הארץ כנראה. נושאי הקופסה הכחולה מתבקשים לא להתרים ביום ההרצאה אחרת הנשיא המכובד פרס לא ישתתף בה, כך מסרה מנכלית בית הנשיא. קלינטון מבהיר שאת הכספים הוא יעביר לארגונים סביבתיים. נפלא

 

6.6.13 ועידת הנשיא פרס תעלה למשלם המיסים הישראלי 11 מיליון שקל

 

11.6.13 לא רק אני מתלוננת על זה. בקשה

שעה קלה על כלכלה

על הגזירות הכלכליות לא דיברתי הרבה אם בכלל. כל יום יוצא שפן חדש מהכובע ואני יושבת ומחכה לבאות. איך זה ישפיע עלי. 

טוב, אז עכשיו נטפלו לנמלים. שנים היה לנו שקט מהם אך אני זוכרת היטב את יהושוע פרץ מנמל אשדוד שכל יום שני וחמישי היה יוצא בשביתה ומחזיק את המדינה בצואר. שנים היה לנו שקט מהנמלים עד עכשיו. שוב אותה צרות עין ושוב איומים מהממשלה להרוס את מה שקיים. לי לגמרי לא מפריע שלנתב יש משכורת גבוהה וגם לא לטייקון וגם שעושים תספורת לטייקון ולי לא. לי עושים מידי פעם תספורת כבקשתי בסלון לתסרוקות זה הכל.

אין לי מושג למה דווקא עכשיו נטפלו בנט לפיד לנמלי הים אך אני כבר צופה לשערוריות ענק, אגרופים קפוצים, קולות מתלהמים, פייסבוק בוער וישרא קולחת. קללות עסיסיות וזעם. הרבה זעם. מה שיודעים פה הכי טוב לעשות זה להבעיר אש. אני מקווה רק שהצוות המהולל בנט לפיד ירד מהעץ הזה. שביתות בנמלים לא יחזקו את הכלכלה של ישראל , גם לא הקמת נמל דווקא חדש. אם רוצים להקים נמל חדש שיקימו אבל שלא יתחילו ללכלך על נמל חיפה הנמל השקט. הוא יכול להיות נמל רועש מאוד ואז לא יהיה נמל חיפה לא נמל חדש לא נמל אשדוד ולא נמל אילת ואולי אפילו נתבג לאות סולידאריות לזמן מה…

נערכים למלחמה, כך כתוב היום בעיתון. בנט לפיד יודעים מה הולך לקרות והם הולכים על זה בגדול. הם מתכוננים לשביתות ואפילו החליטו להביא עובדים מבחוץ או לגייס את צהל. לצורך שבירת השביתות. כאילו מה נכנס להם בראש עכשיו?

 

אני מסתכלת על אותו יאיר לפיד, אותו עיתונאי חסר בגרות (פרט לא חשוב) מגיש אולפן שישי שהפך לשר האוצר. תגיד לי מר יאיר לפיד, איך נוצר כאן גרעון? הרי עד עכשיו לא שמעתי את המילה הזאת מאז שנות ה-80. האם הצהרות הממשלה בדבר יתרות מטבע חוץ היו שקריות? איך קיבלנו דירוג אשראי גבוה ואיך סטנלי פישר נחשב גאון ואין התקבלנו ל OECD אם המצב באמת ככ רע. איפשהו נרדמנו בין פרוספריטי לבין הגרעון הישן והרע.

באוזני מהדהדים עוד הקולות מהמחאה החברתית שלא אהבתי ועכשיו אני אוהבת עוד פחות ומזה בעצם הייתי צריכה להתחיל. המחאה החברתית ההיא שהוציאה אנשים לרחובות , אנשים שלא חסר להם דבר רק רצו עוד. אנשים שיום לפני כן היו חוטפים דירות כמו לחמניות טריות ופתאום צעקו שזה יקר להם. לא דירות למגורים, דירות להשקעה. אנשים בעלי וילות 3 מפלסים שהודו שטוב להם אך רוצים עוד. המחאה החברתית ההיא שלא השיגה דבר. רק את ההיפך. כי מר נתניהו נבהל ונלחץ והפר את האיזון העדין בין הכנסות להוצאות. חינוך חינם לילדים מגיל 3. מי צריך את זה? על חשבון מי ומה זה הולך? אם מישהו מקבל משהו בחינם מישהו אחר ישלם על זה. אלה לא הטייקונים השנואים. מצבו העגום של נוחי דנקנר לא מציל את המדינה. מקסימום זה ישלח הביתה כמה עובדים קשי יום.

חבל, חבל שהאמוציות מנהלות את המדינה. כמה קל להוציא המון זועם לרחוב, כמה קל לשלהב יצרים וכמה נזק זה יכול להביא. המחאה החברתית הביאה את הגרעון, המחאה החברתית הביאה את הגזירות של היום, השאלה רק אם ההיטפלות לנמלים זה חלק מהטיפול בגרעון. אני מסתכלת על ביבי ושרה. כמה קל ונוח להסיט את הזעם כלפיהם. פעם רצינו להיות סקנדינביה עכשיו אנחנו מצפים שראש הממשלה ינהג כמו בגין. יישן על מזרון קש יטוס במחלקת תיירים ויישן על הרצפה. לאובמה יש את Airforce 1 ואף אחד לא אמר מילה נגד זה… עפעס לא נראה לי הסיפור הזה. שום דבר לא נראה לי אמין פה. אני מרגישה כמו הילדה הקטנה בשמלה אדומה ושתי צמות שעומדת ושואלת למה. מה הולך פה?

 

אולי אני אתחיל מההתחלה. לפני שנתיים היה כאן טוב כמו שאף פעם לא היה ואז יצאו חצי מליון איש לרחובות דיברו על צדק חברתי והתחילו להפגין נגד ביבי. הנל נלחץ הקים את ועדת טרכטנברג והנהיג חינוך חינם לילדים. אחרי שנתיים מספרים לי שיש גרעון כלכלי ויש גזירות כלכליות. זה בעצם כל מה שאני יודעת. כל היתר ספינים. ואיך אמר הטייקון האהוב סטף ורטהיימר תפסיקו לבכות, לכו לעבוד. הוא מן הסתם היחידי שצודק כאן.

 

אולי כדאי בכלל להקים נמל תעופה אזרחי נוסף אחד או יותר שלא רק התלאביבים יהנו מנמל תעופה בינלאומי ליד הבית, במקום להקים נמל ים חדש.

אולי כדאי להתקין מושבים יותר נוחים במטוסים וגם מיטות לקהל הרחב במקום לבכות שלביבי ושרה היתה מיטה זוגית במטוס. 

ובכלל כדאי לא להסתכל על אחרים לא על העניים יותר מאיתנו ולא על העשירים יותר. לא לרחם על העניים ולא לשנוא את העשירים אחרי הכל אף אחד לא מת כאן ברעב. איך אמר סטף. ישראל יכולה לרזות קצת. מכוני הכושר לא מלאים אנשים שאין להם מה לאכול.

 

כמה עולה ההופעה של ברברה סטרייסנד לכבוד יום הולדתו ה-90 של של כבוד הנשיא מר שמעון פרס?

 

רק אתמול שמעתי שיתרות מטבע החוץ נותרו גבוהות כשהיו. אז איפה הגרעון מר לפיד?

 

2 כדורים

סוסון היה אתמול בתערוכת יד 2.

הוא הביא משם קופסה אדומה ובה 2 כדורים אדומים מקושטים שמתחברים עם מגנט ומשמיעים צלילים נעימים

קחי , הוא אמר, זה בשבילך, תעשי עם זה פיזיותרפיה ,והדגים לי מה לעשות איתם….

כן, היד שלי עוד לא בסדר, אולי היא כבר לעולם לא תהיה בסדר. יש ימים שהכאבים בלתי נסבלים.

שום דבר לא עוזר, לא ריפוי בעיסוק, לא פיזיותרפיה, לא כפפת לחץ, לא סיליקון, כלום. האצבע מסרבת להתיישר, האצבע מסרבת להתכופף וגם האצבע הקטנה שלידה מוגבלת בתנועה. אני ממש מיואשת

וטוב שבתוך היאוש הזה מישהו דואג לי

שבועות 2013

א. פינת הנוסטלגיה

אי אפשר שלא להנמס ממראה תמונה של פעם

 

 

תהלוכת שבועות בחיפה 1932. הרבה לפני שאני נולדתי, לפני השואה, לפני קום המדינה. כמה יהודים היו פה לפני קום המדינה?

אני כבר לא יודעת אם זה רחוב הרצל או העיר התחתית אבל אני ישר נזכרת במצעדי המחולות של שבועות ברח’ הרצל. הייתי אז ככ קטנה שהצופים כמעט חנקו אותי. ריקודים לא ראיתי אבל בתור לאוטובוס כמעט דרכו עלי. כן היה לא ככ נעים הבלאגן הזה. בזה לא השתננו.

לעומת זאת אני זוכרת מצעד מחולות אחר. מהבצפר שלי עד למגדל. (מגדל במילעיל). החל מכיתה א’ היה לנו מן מצעד כזה. רונדו. כל שנה מא’- ה’ הייתי צועדת ורוקדת. היה כיף, בגדים לבנים נעליים חדשות

כתה ה’ אני זוכרת היתה לי אסטמה קשה והשתתפותי הוטלה בספק. אך השתתפתי בגאון למרות הכל.

 

ב. חג המחולות

 

 

חג שבועות היה תמיד מזוהה עם ריקודי עם וריקודי עם היו מזוהים עם שבועות. ריקודי שיבולים, ריקודי קציר. בצמח היה פעם כנס להקות מחול בשבועות. איפה זה היום? כרמיאל. לא בשבועות. פסדר.

 

ג. חג הביכורים

היום אפשר לצפות בטקס הבאת ביכורים בקיבוצים במושבים

 

 

<img class="img scaledImageFitWidth" src="https://fbcdn-sphotos-g-a.akamaihd.net/hphotos-ak-ash3/s480x480/936823_414108895292236_335901651_n.jpg&quot; alt="חג שבועות שמח !
עם ” width=”300″ height=”300″ />

 

אנחנו כמעט מידי שנה הולכים לצפות בטקס הבאת הביכורים המרכזי בנהלל במסגרת פסטיבל חלב ודבש.

 

ד. חג הקציר

 

<img class="img" src="https://fbcdn-sphotos-e-a.akamaihd.net/hphotos-ak-prn1/s480x480/935470_572396649448674_483266716_n.jpg&quot; alt="רות המואביה – אם מלכות ישראל
(+שיר לחג)
**
רות נולדה מואביה, לא יהודיה. היא התגיירה, ודווקא ממנה יצאה שושלת המלוכה של דוד המלך. למה?
**
בגלל שהיא היתה נשמה טובה.
היא זכתה להיות אם מלכות ישראל בגלל מסירות הנפש שלה להתקרב לעם ישראל, ובגלל שניחנה ברחמנות ובגמילות חסדים.
**
כאשר בעלה נפטר, היא יכולה היתה לנטוש את חמותה, נעמי. במקום זה היא דאגה לה, ודבקה בה.
רות הייתה בת מלך, אך היא בחרה ללקט בשדות כאחד העניים, ולא נתנה לנעמי ללכת בעצמה, כדי לא לגרום לה בושה (כיוון שבעבר נעמי הייתה עשירה ומיוחסת וידועה בעיר).
רות כבדה את חמותה. היא לא הלכה ללקוט עד ששאלה את פיה. ” width=”398″ height=”266″ />

 

 

<img class="img" src="https://fbcdn-sphotos-f-a.akamaihd.net/hphotos-ak-ash4/s480x480/400649_10200365908645197_1123575457_n.jpg&quot; alt="אנחנו עם עליז להווי ידוע, אוהב לחגוג אם רק נותנים לו. ושתעזו לקחת מאתנו את הזכות להתפרע ברחובות, ליד שולחן או במטבח, ולשיר מלוא גרון כך שכל הגוף ירטוט.

לא בכדי כל חג לדידנו מתחיל חודש לפני מועדו שנקבע ע” width=”398″ height=”298″ />

 

 

 

 

<img class="img scaledImageFitWidth" src="https://fbcdn-sphotos-d-a.akamaihd.net/hphotos-ak-frc1/s480x480/401861_10152812719065046_906919217_n.jpg&quot; alt="חג השבועות הוא הזדמנות מעולה לבלות עם המשפחה ועם בני ובנות הזוג. טעימות גבינות ויין, פעילויות בקיבוצים ומושבים ומתכונים כיפים שאפשר להכין יחד, הכל כאן בלינק:
http://bit.ly/12fXMfm&#8221; width=”320″ height=”320″ />

 

 

 

 

 

 

 

ה. חלב ודבש

 

 

<img class="img" src="https://fbcdn-sphotos-h-a.akamaihd.net/hphotos-ak-frc3/s480x480/969217_10151472034144825_1551833167_n.jpg&quot; alt="עוגת גבינה של רולדין, סנדוויץ' קאדה של אביב משה, שיפודי חלומי של האחים ויותר מ-100 מתכונים לחג שבועות http://bit.ly/j7LBAU

(צילום: דן לב)” width=”398″ height=”243″ />

 

 

 

 

 

 

ו. חג מתן תורה

 

<img class="img" src="https://fbcdn-sphotos-c-a.akamaihd.net/hphotos-ak-snc6/s480x480/184580_192330974250581_1149164360_n.jpg&quot; alt="וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב
חג מתן תורה שמח לכל עם ישראל מהדף @[141836362633376:274:תהלים לכל יום בחודש]” width=”398″ height=”298″ />

 

 

 

<img class="img" src="https://fbcdn-sphotos-h-a.akamaihd.net/hphotos-ak-ash3/s480x480/923350_10200604938459225_1161768776_n.jpg&quot; alt="מִזְמוֹר, לְדָוִד: הָבוּ לַיהוָה, בְּנֵי אֵלִים; הָבוּ לַיהוָה, כָּבוֹד וָעֹז.
הָבוּ לַיהוָה, כְּבוֹד שְׁמוֹ; הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה, בְּהַדְרַת-קֹדֶשׁ.
קוֹל יְהוָה, עַל-הַמָּיִם:
אֵל-הַכָּבוֹד הִרְעִים יְהוָה, עַל-מַיִם רַבִּים.
קוֹל-יְהוָה בַּכֹּחַ קוֹל יְהוָה, בֶּהָדָר.
קוֹל יְהוָה, שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר יְהוָה, אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.
וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ-עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן, כְּמוֹ בֶן-רְאֵמִים.
קוֹל-יְהוָה חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ.
קוֹל יְהוָה, יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל יְהוָה, מִדְבַּר קָדֵשׁ.
קוֹל יְהוָה, יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת:
וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ, אֹמֵר כָּבוֹד.
יְהוָה, לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְהוָה, מֶלֶךְ לְעוֹלָם.
יְהוָהעֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהוָה, יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
תהילים פרק כט” width=”286″ height=”355″ />

 

2 התמונות האחרונות צוירו בידי האמן גוסטב דורה מתוך הספר תנך בתמונות. אלה למעשה תחריטים

 

ז. שבועות 2013

אם שמים לב ואם לא שבועות יוצא השנה ב14.5 ו 15.5 יום הכרזת העצמאות והקמת המדינה.

מנגד שומעים יותר ויותר את קולות הזעם

לא . לא נשמע אותם. חג עצמאות שמח.

 

 

 

 

 

רוב התמונות באדיבות פייסבוק