עוד משפט – יום אסאל יום בסאל

היה לי עוד משפט. ב-26.1. עד היום אני לא מסוגלת לתאר מה הלך שם. אני מתוסכלת והמומה.

השופטת התהפכה עלי. לגמרי.

זה בעצם היה צפוי. הרי אחותי רצתה להחליף אותה כי היא נוטה לצדי

צפוי צפוי אבל בכל זאת מפתיע ולא נעים בלשון המעטה.

מיד על ההתחלה היא תקפה אותי. ׳למה לא הוצאת את הכסף׳?

כי בכל מקום צריך אותה והיא לא באה

מה הבאת להם

אני לא זוכרת. את כל המסמכים שצריך. כאמור היא לא באה. הם אמרו שיפנו ליועץ המשפטי של הבנק וזה לא אישר

אני רוצה את זה בכתב

אין לי את זה בכתב. זה מה שהם אמרו

פעם ראשונה אני שומעת על דבר כזה. והיו הרבה שהציאו את הכספים.

אחכ עברה לדירה ולמסמכים. מסתבר שאחותי כן הוציאה את מסמכי הדירה. רק את המסמכים הרפואיים של אמא היא סירבה להוציא

למה אתם רוצים את המסמכים הרפואיים – שאלה השופטת בתוקף

כי את ביקשת אותם גבירתי – כך היתה צריכה להיות התשובה אך במקום זה היתה אחרת. משהו העוסק בצלילות דעתה של אמא. הפעם העו״ד ענתה…

יותר הייתי מוטרדת מההערות שלה שלא נכנסו לפרוטוקול. והיו הרבה כאלה. היא דיברה על הדירות של אחותי אותן השיגה בכוחות עצמה, היא אמרה שלדעתה מגיעה לאחותי דירת ההורים כי אני קבלתי את הדירה של הדודים. שוב חזרו לעניין הדודים שלא מוזכרים כלל בצוואה, ואף נדרשתי לפייס בינה לבין הדודים כאילו שאני גרמתי לכל הפרוד שלהם. השקר הזה נסחב יותר מדי זמן ואף אחד לא מתייחס לזה כאל שקר. ממש הזוי

העורכת דין אמרה לי אחכ אל תדאגי הכל הצגות

אולי. אני זוכרת הרבה מקרים שהתהפכו עלי שלא היו הצגות כלל. אבל הייתי צריכה לצפות שזה מה שיהיה אחרי שאחותי בקשה להחליפה. לא צפיתי.

אני מקווה שהעוד צדקה הפעם. אני לא ככ מאמינה. 

 

לפני שהגעתי לבית המשפט היתה לי תאונה קטנה עם האוטו. נסיתי להחליף מסלול ונתקעתי במישהו. שפשפתי לו טוב טוב את כל צד ימין ואילו אצלי נפגע פנס איתות. ככה זה. מתחילים גרוע גומרים גרוע. זה היה הקדימון לכל המשפט ההזוי הזה. ובשביל זה אני משלמת ככ הרבה כסף

יום השואה הבינלאומי

זה שבחיים הפרטיים שלי אתמול היה יום אסון זה פרט שולי. אני עדיין כאן ואני שורדת

אבל אני רוצה לכתוב על יום השואה הבינלאומי. מניין צץ? עד 2006  בכלל לא היה יום שואה בינלאומי. מצד אחד יפה שהעולם מתחשב בנו וזוכר אותנו מצד שני עוד יום שואה? לא מספיק לנו כז ניסן שבו הכל סגור ומסוגר אין יוצא ואין בא כמעט כמו יום כיפור? ובכלל הנרטיב על השואה הפך להיות כזה גדול שאנחנו עוד מעט נשכח מה באמת היה שם. פתאום אנחנו הפכנו נאצים ובמקום לשלול את זה זה הולך ומתעצם. 

בתוך כל היום שואה הזה יש לנו ליכודיאדה. לא יודעת מה לומר. יש לנו כז ניסן וזה מספיק. מי זה העולם שיכפה עלינו יום שואה חדש? הרי כל יום יכול להיות יום שואה. השואה התרחשה במשך שנתיים. בשיאה. אי אפשר שכל יום יהיה לנו יום שואה. אבל מצד שני, אולי היה כדאי לדחות את הליכודיאדה. עם ישראל לא מקבל בדרך יפה שיש חגיגה ביום השואה. אמנם לא שלנו אבל בינלאומי

טראמפ 2

יום שישי. ריח חג יש באוויר. הנה יחול השינוי הגדול שכולם מצפים לו או פוחדים ממנו

אני יוצאת לקפה שכונתי, צפוף כלכך הכל. אולי אוותר אין חניה. אה יש.

אני מתיישבת לבד שם. למה לכל הרוחות הלכתי לבית קפה לבד. קר לי.

זו לא אוירה של חג. 

הולכים לחדר כושר. חשבתי להביא בגד ים ללכת לבריכה. ויתרתי על הרעיון. יצאה לי הרוח מהמפרש

חוזרים הביתה. בערוץ פוקס רואים את הטקס ללא הפרעות. כאילו נמצאים שם

מעבירה לערוץ 2. הו איזה יאוש. אולי באמריקה יחול שינוי. בערוץ 2 לא. וכי מה חשבתי יפטרו אותם? להיפך הם מתנגדים ביתר שאת. אובמה ישאר נשיא המחמד שלהם. ערד ניר, אמנון אברמוביץ, אודי סגל… הם מדברים על חקירת נתניהו… פינוי הבדואים, שאני באופן פרדוכסלי מתנגדת לדרך בו הוא נעשה. להעיר אנשים באמצע הלילה, לעלות על הישוב עם דחפורים, המשטרה פותחת באש וקוראת לזה פיגוע דריסה. אני זוכרת איך המשטרה טיפלה בבן שלי… חלק מהם משרתים בצהל… זה מה יש שום דבר לא השתנה.

ובארהב מהומות והפגנות נגד טראמפ. כנראה שהשפעת השמאל חזקה יותר מכל דבר. הנשיא השחור הראשון היה חזק משחשבו… רטרו לא יהיה כאן. אני לא יודעת מה כן יהיה. כבר אי אפשר להאמין לאף אחד

חתולה שתומת עין

כשבני עבר למבשרת הוא לקח לעצמו חתולה.

לא את אלה שבבית, אחרת, גורה קטנה בצבע אפור מיוחד.

איזה חתולה יפה – חשבתי לעצמי

אבל שמתי לב שיש לה בעיה עם עין. אולי זו בעיה בתמונה – חשבתי לעצמי.

לא, זו לא בעיה בתמונה. באמת חסרה לה עין. אוי – חשבתי לעצמי. למה מכל חתולות הרחוב המצויות הוא לוקח חתולה שתומת עין. ונפלו פני. אני בחיים לא הייתי לוקחת חתולה שתומת עין. לא שבעבר היה לי חתול פגוע בזנב. אבל למה לכל הרוחות הוא לקח חתולה שתומת עין

יש לו אח נכה אמא נכה חברה נכה (חסרות לה אצבעות ביד וברגל ושריר ביד) ועכשיו חתולה נכה…

מה יש לו עם הנכים.

אולי הוא התרגל לחיות אתם.

הגישה שלו לנכים שונה משלי. בערך כמו השוני בין שמאל לימין. הוא רחמן בן רחמן ( לא בן רחמן, רק לצורך הביטוי, הוא הרי בן שלי). הוא מרחם על כל דבר. על חיות במצוקה, על הסורים, על מפגרים הוא אמר בילדותו איזה מסכנים בשעה שאני הסטתי עיני מהם וגרם לי להרגיש אחרת. אפילו קצת לא נוח. אני לא מרחמת על נכים. בשבילי נכות היא אסון. אני יותר מרחמת על מי שגדל איתם או מטפל בהם. אם אפשר להתעלם אני מתעלמת. גם מהנכות שלי. אעשה כל דבר נורמלי ככל האפשר. גם מהנכות של סוסון התעלמתי ועודני מתעלמת. בשבילי הוא בחור רגיל שקצת התקלקל וצריך לתקן. אני לא יודעת מה יותר טוב. לכאורה אני אכזרית יותר אבל מבחינה פרקטית יש אצלי תוצאות. אני גם לא אלך לאסוף נכים סתם. אני לא אבחר בנכה כדרך חיים. נפלו עלי נכויות אך הייתי מוותרת עליהן בשמחה. הוא במודע בחר בנכים. גם כשעזב את הבית…

אולי הוא באמת התרגל לחיות איתם. אמנם הוא עזב אותנו אך אסף לעצמו נכים חדשים…

גילוי מסמכים

בסוף העו״ד או שליחיה הגישו תביעה לגילוי מסמכים. לא אני. השופטת בקשה הסכמה מהמפלצת. המפלצת לא הסכימה. אני לא יודעת מה זה אומר. זה אומר שיש לה מה להסתיר מצד אחד. מצד שני היא הודיעה שאין תוקף לצוואה כיוון שאני התנגדתי לה. לא משנה לה בכלל מה שהשופטת החליטה. כיוון שאני התנגדתי הצוואה לא בתוקף והכל עובר אליה. זה הטיעון שלה. כמו שאומרים אין לה הרבה סיכוי אך עד שזה לא נגמר זה לא נגמר וכנראה זה לא יגמר כלכך מהר. הפסימי שבי אומר שעם זה נגיע לעליון האופטימי שבי אומר אין לה סיכוי. ישנה התנגדות לצוואה וכשם שזה נראה היום הצוואה פסולה כיוון שהיא היתה מעורבת בכתיבתה ועריכתה כולל הסעיף הזה שמדבר על התנגדות לצוואה. אי הסכמתה לגלות את המסמכים יכולה לרמז על הרבה דברים. 

א. אמא היתה לא צלולה והיא ניצלה את זה

ב. יתכן וגרמה בעקיפין למותה של אמא בהכנסתה למח׳ החלמה של בית אבות, ולפני כן השפיעה על אמא לעבור ניתוח ברגל למרות הסיכונים

ג. השתלטותה על בית ההורים אחרי שאמא נפטרה היתה בלתי חוקית. 

למעשה עד כמה שידוע לי איני זקוקה לעזרת בית המשפט בגילוי המסמכים הרפואיים של ההורים. בתור בת שלהם יש לי זכות להוציא מבתי החולים ובתי האבות כל מסמך הקשור בהם. המסמך היחידי שאיני יכולה להוציא ללא עזרת בית המשפט הוא המסמך בקשר לבית ההורים. אני רק לא יודעת בשביל מה צריך את הסכמתה לכל דבר. לא יודעת למה צריך את הסכמתה כדי להוציא את הכסף מהבנק לא יודעת למה צריך את הסכמתה לגילוי המסמכים.

 

יום שישי ה-13

יום שישי ה-13 וזה היומולדת של אחותי שתמות. טפו טפו טפו.

אין יותר מתאים לה מלחגוג ביום שישי ה-13.

ושוב אני עם קללות ואיחולים. אולי הפעם זה יעבוד. בתקווה.

ובכן אחותי היקרה דבר ראשון שתפסידי במשפט. זה די הולך לקרות למען האמת.

דבר שני למה ללכת רחוק? שתהיי כמוני. לא צריך לבקש הרבה. זה מספיק. אפילו אעשה הנחה ולא אבקש תאונה עבור הילדים. כי הם נחמדים ולא עשו כלום רק שיהיה לך נחת מהם כשם שיש לי מילדי. שיהיה לך גם אירוע מוחי. זה מספיק רע. שתהיי מוגבלת ביציאה שלך מהבית ומוגבלת בכל. שהחופשות שלך יראו כמו שלי. בין הבית למיטה. שלא תראי טוב שלא תלכי טוב שלא תעשי שום דבר טוב. שתתחרטי על כל מעשיך ותלכי לבקש סליחה מכל האנשים שפגעת בהם. שלא תוכלי ללכת לבקש סליחה. שלא תוכלי ללכת, לדבר, לכתוב, לשיר. במקרה שלך גם לשקר. 

העיקר שתהיי מובסת. ראיתי אותך בעבר מובסת וצמחת. הגיע הזמן שיתהפך הגלגל. ראיתי אותך שמנה, בודדה, ללא חברות, מנסה את מזלה בקרב גברים. תחזרי למצב הזה. אחת התנועות הזכורות לי הן תנועות שפתיים משונות שעשית כל פעם שנדפקת. אז הייתי לצידך. גם אמא ואבא היו לצידך. כמה אני רוצה לראות זאת שוב. במקום חיוך מיליון הדולר שלך. 

כל שנה אבקש עד שאקבל. אבל השנה זה מספיק. מספיק לחגוג ביום שישי ה-13 יחד עם כל השטנים מהשאול. כי מן השאול את ואל השאול תשובי. יש פה הרבה רוע. אני יודעת. אבל זה עדיין לא מגיע לקרסוליים של הרוע שלך. ערפאת והיטלר גם יחד לא מגיעים לכמות הרוע שיש בך…

חורף

חורף קר גשום. לא יוצאים מהבית

אז מה עושים בחורף

אפשר לקרא ספר טוב. מי שלא קורא יכול להתחיל

אפשר להיות בפייסבוק יש עם מי לדבר

לשחק משחקי מחשב

לסדר את הבית

להכין אוכל

לראות טלוויזיה

לקרא עיתון

ככה עובר היום

 

🌂🌧☔

אמרתי לכם

11 שנים אני היום בישרא

מעניין מה יגמר קודם ישרא או הסיפור שלי

עכשיו הכל ברור. היא רוצה את הכל ודורשת את זה במשפט.

לא לזלזל. אולי לא מגיע לה כלום רק בגלל הנסיון לקחת הכל.

אבל עד שלא נגמר זה לא נגמר.

בינתיים הכל בידיה. אני מאמינה שזה לא ישאר כך אבל מי יודע.

בינתיים שילמתי הרבה כסף ולא ראיתי גרוש

אבל עד שזה לא נגמר זה לא נגמר

מקווה שבסוף יהיה טוב אבל זה לא תלוי בי.

אולי 12 שנים בישרא אבוא עם בשורה

לפעמים אני אופטימית, לפעמים לא, לרוב אני כבר לא חושבת על זה

11 שנים אני בישרא אך הסכסוך התחיל לפני

כמה שנים של סכסוך בשביל דירה מסריחה ו- 300,000 שקל.

אולי אוותר וזהו זה לא שווה. בתנאי שהיא אפילו לא באה לי בחלום.

זה אפשרי בכלל?

מההתחלה היא רבה אתי על הירושה

***

 

 

היום תהיה הכרעה בעניין אלאור אזריה. גם כן סיפור שהסתבך עמוק.

גם אז גם היום זהו יום פוליטי. לפני 11 שנה היה הסיפור עם אריק שרון

לא היו כאן סיבות להסתבכות. סהכ חייל הרג מחבל. העניין הוא שצלמו אותו ואז כל ה״גדולים״ התחילו לחשוש מהאג.

אם הוא יזוכה החשש מהאג יהיה גדול מתמיד לכן אין סיכוי שהוא יזוכה

אם הוא יורשע וישב בכלא תהיה תסיסה גדולה בעם. הרי לא יתכן שחייל הולך לכלא בגלל שהרג מחבל. נכון שהמחבל היה כבר בר מינן אבל כל הסיפור הזה מגוחך. הרי הוא מיועד להציל את הגדולים מהאג. הבעיה כאן ששולחים חייל שנתקל במחבל והוא משלם על כך. אם הוא ישב בכלא כל חייל אמור לשבת בכלא. לא בשביל זה קיים צהל…

לדעתי הוא יורשע ולא ישב יום אחד בכלא. תקופת המעצר תהיה העונש שלו. אבל נחיה ונראה.

המת הראשון לשנת 2017

אם בשנה שעברה נפרדנו מהרבה אושיות לצערי מגמה זו נמשכת

המת הראשון הוא יוחנן זראי שהלחין שירים רבים כמו הסלע האדום, מי שחלם, אחי הצעיר יהודה

עלי הכי אהובים הם שני אלה

 

גן השקמים

 

קול אורלוגין

 

 

ריח חריף של נוסטולגיה עולה מן השירים האלה

הנה אני ילדה קטנה, עומדת בסלון, מאזינה לרדיו הענק

אבא יושב שם ושורק או שר…

איפה אבא? איפה הדירה ההיא

איפה הרדיו, איפה הסלון

דבר לא נשאר. רק השירים נשארים לנצח