אבא שלי עבר עוד ניתוח. באתי לבקר אותו עם אמא. בדרך דברנו על א’ שלא בא למסיבה.
הוא נרדם היא אמרה
תיארתי לעצמי שזה מה שקרה.
ולא היה מי שיעיר אותו.
לא כועסת עליו. אמרתי הוא בחור חמוד, לא איש זדוני (כמו אמא שלו למשל).
אני כן כעסתי אמרה אמא, הוא רצה להתנצל בפני חייזרון ואמרתי לו לא להתנצל.
למה שלא יתנצל?
טוב לא חשוב, אני אספר לחייזרון שא’ נרדם רצה להתנצל וסבתא אמרה לו לא להתנצל.
כללית כבר ראיתי לאן הפנים מועדות. חשבתי שהשקט הזה ישאר לנצח?
הגענו לבית החולים. אבא רתח מזעם “אינקוויזיציה פה. אני רוצה לשכב ומושיבים אותי. הכל כואב לי.”
היתה שם אחות בבית החולים. אחות רחמניה שההורים שכרו. היא חייכה לנוכח זעמו של אבא. הוא חייב להקשיב לרופאים. הם יודעים את המלאכה שלהם. התחילה לספר קצת על עצמה. ולא הייתי טורחת אם לא נאמרו דברים משמעותיים בשבילי. אחותי התקשרה. כמה אחיות אתן? היא שאלה. 2 אמרתי. ואיך אתן מסתדרות? לא משהו – אמרתי. ראית איך אמא שלך יצאה?
ראיתי. אמא שלי יצאה מהחדר לדבר עם אחותי. הרחמניה כבר קלטה מה הולך כאן. ממזרתה. הן כבר זוממות משהו הגורגונות האלה.
מעניין מה הן זוממות – אמרתי.
אני יש לי אחות ואנחנו לא מדברות כבר שנים. היא גנבה לי את הירושה. – אמרה לי הרחמניה בשקט
אבא עכשיו שכב במיטה עיניו עצומות. נראה כי הוא ישן. שנת חתול. הוא לא ישן בכלל. מידי פעם פקח את עיניו. מעניין אם הוא שמע .
גם אחותי גנבה לי את הירושה – אמרתי.- הם נותנים לה הכל.
היא מושכת בחוטים – אמרה הרחמניה
כן לצערי
אמא חזרה
בקשתי סנדוויץ מאחותך שתביא גם לך?
לא, אני לא אשאר לחכות לה. הרי תמיד היא באה שעה וחצי אחרי השעה שהיא אומרת.
איזה 2 בנות מכשפות יש לי – אמרה אמא לרחמניה – הן כל הזמן רבות
ואני לא מדברת עם אחותי כבר שנים. היא גנבה לי את הירושה – חזרה הרחמניה על דבריה
וזאת חושבת שאני נתתי הכל לאחותה. – אמרה אמא עלי – אחותה קנתה דירה כדי שהילדים שלה ישארו באותו מקום והיא אומרת….
– את באמת קנית לה את הדירה הזאת ואני לא רוצה לדבר פה על זה – כך אמרתי.
אבא שוכב במיטה. בעבר הוא היה צורח אם היו מתחילים שוב לדוש בסיפור הזה. עכשיו הוא שקט. נרגע. פחדתי שהוא שוב יתעצבן.
איזה זוג אתם – אמרה הרחמניה – הוא רק רואה אותך הוא נרגע. איזה קסם
ואיך אצלך? שאלה אותה אמא
אני? אני לא אוהבת את בעלי. הוא בא משידוך, הוא עושה בשבילי הכל ואני לא סובלת את זה
גמני לא סובלת את זה אמרה אמא
אבא שוכב במיטה עיניו עצומות. לא אומר דבר.
אני שוב שואלת את עצמי אם הוא שמע את זה.
ממשיכים לקשקש, גברים בעלים, הכל ופתאום שואלת הרחמניה- יש לכם קשר עם גרמניה?
כן, יש לי שם דודה
יש לי שם דירה – אמרה האחות – דירה שקבלתי בירושה. היא נמצאת במרכז גרמניה בעיר XXXXX
באמת? דודה שלי גרה באותו מקום. את קיבלת את הדירה בירושה? אז אפשר לקבל דירות בירושה מגרמניה אז למה הדודים שלי אמרו שאי אפשר לקבל דירות בירושה מגרמניה?
– אפשר לקבל – אמרה אמא. הדוד אמר שאי אפשר אבל אחותך אמרה שהיא תדרוש את זה. הוא אמר את זה כשהיינו שם אבל אחכ הוא אמר שאתן תקבלו (סליחה על העברית אבל זה ציטוט) ושהוא לא אמר אף פעם שלא תקבלו.
– אה אז יש ירושה מהדודים בגרמניה?
יש יש אל תדאגי – אמרה אמא.
(בטח שאני דואגת. יותר מתמיד. אם יש ירושה מגרמניה למה אמרו לי שאין? ולמה כשהסתבר שיש לא אמרו לי שיש? אלא רק עכשיו שנתיים אחרי ובמקרה?)
טוב אני הולכת – אמרתי התחלתי שוב להרגיש את הרוחות הרעות המנשבות מכיוונה של אחותי
אבא פתאום מתעורר. תודה שבאת אמר בקול בוטח עם חיוך.
אין לי אשליות.
צירוף מקרים? לזה קוראים צירוף מקרים? למה עוד היא קוראת צירוף מקרים? היא ממשיכה להתלונן שג’ לא רוצה להתגייס. בשביל מה הוא צריך. אבל הוא עזב את הבית והוא רק בן 19. הלואי שסוסון היה עוזב כבר את הבית. והקטנה כבר בחורה… לא , לא נעימות לי השיחות האלה. אבל אין ברירה. צריך לספוג. הרבה דברים צריך לספוג בחיים. לפעמים אין כוח לספוג ככ הרבה.
sleepingbeauty 