דיכאון אנושי

לא יודעת איך להגיד את זה אך לא טוב לי מכל המצב.

עכשיו קצת יותר טוב, קצת פחות קר. הקור הזה הורס אותי.

אני צריכה לעשות חושבים בקשר לסיפור המשפחתי הבלתי נגמר הזה.

לא טוב לי מכך שמכרתי את הדירה. אני יודעת. לא היתה ברירה ואני גם פחות לחוצה עם הכסף. אני מקווה שהכסף לא יברח. צריך לשמור עליו. אבל מה שלא יהיה לא טוב לי מזה. גם ממה שקרה בסיוע לא טוב לי. בשביל מה בכלל לשלוח אותנו לזה. חושבים שאת הסכסוך אפשר לפתור עי משא ומתן? כמו את הסכסוך הפלסטיני. פשוט היא קיבלה את הבמה. שוב קיבלה את הבמה. עשתה שם הצגה… הכל שקר. הכל הכל שקר. למה אני צריכה לשמע את השקרים שלה? למי זה תורם? לא מספיק היא השתלטה על הכל עכשיו ניתנה לה ההזדמנות להכנס בי. מה תפקיד השופטת בכל זה? מה תפקיד העורכת דין? עברתי אירוע מוחי. מה אני צריכה את זה? לא יודעת. הכל נראה לי כזה מסובך… סהכ יש צוואה שאני מבקשת לקיימה. למה אי אפשר לעשות את זה? מה הקשקשנות הזאת? יש לי עורכת דין שכל מה שהיא אומרת זה יהיה בסדר מותק ושום דבר לא בסדר.

לא יודעת. יש דברים שאולי אני עדיין תמימה בהם. אם יש צוואה צריך לקיים אותה ככתבה וכלשונה. אין היום שום התנגדות לצוואה. כל מה שאמא השאירה צריך להיות מחולק לחצי למעט דירת הקומבינה. זא מגיעה לי חצי דירה וחצי מהחשבונות. בפועל הדירה של אחותי וכל החשבונות על שמה עם סעיף הוותרות בחיים. מה הבעיה עם זה? האם הכל נחלק עפי הצוואה או על פי מה שאמא השאירה ביום מותה? היתה גם מנהלת עזבון. היא היתה אמורה לשמור שלא יעשה דבר. זו סוגיה מספיק מסובכת ואני יכולה לרשת כלום. אז למה שולחים אותי ליחידת הסיוע הזאת כדי שגם היא תיקח את הכל וגם תכנס בי. ואיזה שקרים איזה שקרים… איך בנאדם יכול לשקר כך? זה הורס אותי השקרים האלה. אולי ידעו שהיא משקרת אולי לא. עצם זה שבכלל הקשיבו לזה וזה בכלל לא קשור. בכלל רוצים לסיים את הסיפור הזה או להמשיכו לעד? ומה תפקיד העורכת דין מדוע היא מסכימה לזה. לא יודעת הכל כזה בלתי מובן. אני לא סומכת עליה על העורכת דין. היא רוצה כסף, ככל שזה ימשך ויהיו יותר תביעות היא תדרוש יותר כסף. אני חושבת שהיא החוליה החלשה. הכל כזה איכס.

פועה דיברה על לשים דברים בצד. הלואי ואפשר יהיה. אני משתדלת. אבל זה לא הולך

דיכאון חתולי

מה יש לה? מאתמול היא לא זזה. התישבה לה באיזה פינה וישנה שעות. אולי היא חולה…

משך הימים הבאים היא היתה הולכת ונחלשת. לא זזה מהפינה שלה. צריך לקחת אותה לוטרינר משהו לא בסדר איתה.

זו היתה החתולונת האפורה

ובינתיים אמא שלה גדלה ותפחה. כן היא שוב בהריון. ואני חושבת שאצא מהקונספציה של לא לעקר חתולים. עוד מעט היא תביא לעולם עוד חתולים והבית שוב יתמלא בגורים קקי ופיפי. לא. לא מוכנה לזה. מספיק. אם היא גרה ברחוב אין טעם לעקר אותה אך אם היא גרה בבית מצטערת. אני פשוט לא מסוגלת לזה. ככל שהתקדם ההריון היא נעשתה יותר תוקפנית. הבת שלה רצתה לשחק אבל היא תקפה אותה. וכך היא ישבה לה בנחת דוגרת והבת מדוכאת בפינה. בעצם די נוח לי ככה אז אולי לא נעקר אותה…

שוב אותה התלבטות. לעקר לא לעקר. לעקר לא לעקר. אם אני מעקרת נגמר הסיפור. נכון שזה אכזרי לעקר חתולה בהריון אבל יש לי חתולה שלא תלך אחרי זכרים ולא תביא לי גורים. אם אני לא מעקרת לא נגמר הסיפור. אבל בכל זאת היא בהריון ובעצם נהרוג גורים, אפשר לגדל אותם. עד גיל מסוים הם ממש לא מפריעים. לא האמא ולא הגורים.

בסוף נפל הפור. החלטנו לעקר כי הרי הסיפור צריך להגמר מתישהו ועדיף עכשיו

ומה עם הגורה האפורה? לקחנו גם אותה לוטרינר. לא אין לה כלום. האמא המעוקרת שלה הפסיקה להיות תוקפנית כלפיה, שוב הן משחקות ואני יוצאת מדעתי. רק אף פעם לא ידעתי שחתול נכנס לדיכאון

הפלא ופלא

עפי הרישומים אני קניתי את הדירה של הדודה שלי מאבא שלי. שילמתי 220,000 שח. ואללה אני לא זוכרת שקניתי אותה ממנו. זוכרת שהיא הועברה אליו כמתנה והוא נתן לי אותה כמתנה.יכול להיות שהיה שם איזה catch. מה חשבתי לי שמכירת הדירה תעבור ככ בקלות? עוד כשמרקורי בנסיגה?

טוב, אם זה נכון אצטרך לשלם הרבה מס רכוש אך אחותי לא תבוא בטענות שקבלתי מההורים או מהדודים מתנות חינם. ואף על פי כן לא שלמתי גרוש. יהיה מעניין או שלא.

טוב, מסתבר שאני אכן קבלתי את הדירה מאבא אבל אבא קנה אותה מהדודה. יכול להיות אבל עד כמה שזכור לי הדירה הועברה לאבא במתנה. אבל אולי לא. צריך לברר. זה לא ככ טוב המצב הזה. 

יחידת הסיוע 4

שבוע עמוס, שלשום מכרתי דירה אתמול היה לי מפגש עם אחותי בסיוע המשפטי.

מה אני אגיד, כזאת כמות של שקרים… הסתכלתי הצידה על מי היא מדברת… אה עלי… הבעיה רק שהאמינו לה.

אז מה הסיפור. נתחיל מההתחלה. העובדת הסוציאלית אומרת שהיא לא רוצה לשמע דברים מהעבר. זה לא רלוונטי. אני מסכימה. היא (אחותי) לא. היא עומדת על כך שדברים שקרו בעבר חשובים ומקרינים לעתיד. אוקיי, נשמע אותה

היא שוב הביאה איתה את התיק הגדול ופתחה בבלוג. הסגור משנת 2006. הפעם הקריאה משם קטעים. יופי. זה משנת 2006 וכבר אמרנו שזה סגור. העובדת הסוציאלית באופן מפתיע מקשיבה לה. אני שומעת בשקט. אמרו שאף אחת לא תכנס לדברי השניה אבל היא לא מסיימת. בשלב מסוים אני מתפרצת. לא, אסור לדבר רק שהיא מדברת ומדברת ומדברת ואני שותקת ושותקת ושותקת. סליחה אבל לא יתכן שהיא תדבר ולא תנתן לי זכות התגובה. היא נותנת לי נייר ועפרון. תרשמי את כל מה שאת רוצה לומר. רגע, למה היא בכלל קבלה את זכות הדיבור ראשונה. היא הבת הצעירה. טוב דברי ,מה את רוצה. אני? אני רוצה לדון בצוואה, לא במשהו שעבר התיישנות. זהו? זהו זה הכל. שוב היא נוטלת את זכות הדיבור. היא מתארת את תולדות הסכסוך: היינו בנות להורינו פעם זאת קופחה פעם השניה ופתאום בלי כל סיבה התחלתי להציק לה. לא בלי סיבה אני אומרת. שוב אני מושתקת וצריכה לשמוע על הטלפונים האנונימים, הריסת המכונית. לא טלפנתי ולא הרסתי אני אומרת ושוב ששש לא לדבר לרשום. אני לא טלפנתי ולא הרסתי. יש בידי משטרת ישראל אמצעים לגלות מי מטלפן אליך. לא מצאו שזו אני. את התלוננת במשטרה על הפגיעה באוטו והם סגרו את התיק. שוב ששש אל תדברי. אני כן מדברת אני לא יודעת איזו מכונית יש לה ובכלל עברתי אז ניתוח. אז שלחת מישהו.

אחכ עברה לדודים מגרמניה. שוב ספרה על היחסים הטובים שהיו לה איתם. היא באה לבקר אותם. הביאה להם מתנות ופתאום מסתבר לה שאת הדירה שלהם בארץ הם נתנו לי. ואני בכלל הרסתי את היחסים הטובים האלה. לפני שבועיים התקשרתי לשם העללתי עליה עלילות שהדודה רעדה כולה ונזקקה לאישפוז. היא התקשרה לשם והדוד אמר לה לא להתקשר יותר, הוא לא רוצה לדבר איתה לעולם. אבל אתי הוא שומר על קשר. מה היה בגרמניה שואלת אותי העובדת. אני לא יודעת על מה היא מדברת רק על זה שהוא לא רוצה לשמע ממנה. הוא לא סיפר לי למה.  והיא ממשיכה את היחסים האלה היא הרסה. כלומר אני. היו לי הורים היו לי דודים עכשיו אין לי כלום. רק אחות כזאת. הוא נתן לה דירה. את יודעת כמה שווה הדירה הזאת? מיליון שקל. ( היא לא יודעת שמכרתי אותה בהרבה פחות אבל שתשתגע.) מה את רוצה מהדירה הזאת אני אומרת. את קיבלת מההורים 4 דירות. את חבצלת, את תל מאנה ועכשיו קבלת עוד 2 דירות. את הדירה הזאת קבלתי מהדודים. הם לא שייכים לעניין הירושה הם חיים עדיין ולא רוצים לדבר איתך מה יש לך מהם . אני רוצה שהיא תפסיק להטפל אלי, כך סיימה, אם היא לא תפסיק אני אעשה משהו.

וכך זה הסתיים. היא יצאה קודם. העובדת הסוציאלית אמרה לי – חכי קצת שלא תלכו יחד. נסיתי להגיד לה משהו, היא לא רצתה לשמע. היא צריכה לרשום דוח. מעניין מה היא תרשום בו. לא טוב לי מזה

לא יודעת למה שולחים אותנו לשם. המטרה היא ליישב סכסוכים. זה היה הכי רחוק מיישוב סכסוך

הדירה נמכרה

טוב. אז הדירה נמכרה. כלכך מהר שזה פשוט מהמם. הם עוד אמרו שזה לאט. לא יודעת בהינף יד נמכרת דירה ואני חשבתי שזה עניין של חודשים.

איך אני מרגישה עם זה? בינתיים כלום. עם נטיה לכך שהתפטרתי מקאדר רציני. דירת מרתף ישנה ומוזנחת עם בעיות שגדולות עלי עם אירוע מוחי ובלי אירוע. העיקר שאני אחרי זה. טוב, אולי במשך הזמן ארגיש עצוב. אולי לעולם לא. עוד נכס של המשפחה שאינו ברשותי יותר ואולי מוטב כך כי הנכס הזה על הפנים ותמיד היה. בהתחלה אומרים אני אעשה מזה משהו ומתייאשים. לא חשבתי שאמכור את זה אבל התחושה אומרת שזה היה הדבר הנכון לעשות. בזכות זה יהיה לי קצת כסף אפילו לדירה נורמאלית יותר. בינתיים יהיה כסף לשלם כל מיני דברים כמו טיפול שיניים, מקהלה ולא ארגיש ככ לחוצה. 

ספרתי את זה לדוד. אני גם צריכה ממנו אישור קניה. הוא דווקא שמח. לגביו זו היתה דירה שאי אפשר למכור אותה. בקשתי ממנו לא לספר דבר לאחותי הוא אמר שהוא בכלל לא רוצה להיות בקשר אתה. נו, לא מאמינה לו. נראה מחר. מחר יש לי דיון אתה ואני מקווה שמכירת הדירה לא תגיע לאוזניה והיא תעשה מזה צימעס.

מלחיץ

המצב מלחיץ עד טירוף

כן, הדירה של הדודה תמכר. הוא עובד בקדחתנות המתווך ולא נותן זמן לנשום. מצא קונה שבסוף לא רצה לקנות, מצא קונה אחר. מצא לי גם עו״ד הוא כבר רשם חוזה ומה שאני צריכה לעשות זה לחתום עליו כבר ביום רביעי הקרוב, אקבל 10% מהכסף כבר בעת החתימה ואת היתרה עד ה19 באפריל וכך יגגמר סיפור הדירה של הדודה. רגע, תן זמן לנשום. בדקתי דווקא את נושא הנזילה, דברתי עם ועד הבית והגישה די חיובית. אפילו הוזמנתי לאסיפת דיירים. אבל זה יהיה כבר אחרי החתימה.

אני מרגישה שמושכים אותי באף. אני אפילו לא יודעת מה אני מרגישה. מאז שהיה לי אירוע מוחי אני לא יודעת מה אני מרגישה. הכל בלבול וחוסר ידע. אני מרגישה רק שזה לא בסדר, שזה מהר מדי שאולי עובדים עלי ועכשיו אפרד מהדירה הזאת. אני לא יודעת אם אני רוצה להפרד מהדירה הזאת. אני לא יודעת אם אני לא רוצה להפרד מהדירה הזאת. אולי כאן יהיה המקום לברר ולהבהיר.

זוהי דירה קטנה. 2 חדרים ומרפסת. ממוקמת במקום אולי הכי טוב בחיפה. ומכאן הבעתיות שלה. המצב שלה על הפנים. שנים ארוכות היא מוזנחת. הדודים שלי פעם גרו בה אז היא נראתה טוב אבל מאז, מאז מלחמת ששת הימים היא מוזנחת. גרו שם בשכירות, אחכ אחותי גרה שם, אחכ אף אחד לא גר שם, רק שהדודים באו לביקור מולדת הם השתמשו בה. אחכ מסרו אותה לאבא ואבא מסר אותה לי. מאז שהיא נמסרה לאבא היא שוב מושכרת ואני מטפלת בהשכרתה. כללית לא טיפלתי בה יותר מדי. הדירה נמצאת במרתף וסובלת מלחות נוראה גם בלי הנזילה. כל הזמן יש לי עניינים עם השוכרים. לא היה שוכר אחד שלא בא בטענות ונגמר אתו בשלום. השנה נשבר לי. גם אירוע מוחי וגם לטפל בבעיות זה נשגב ממני. הוצאתי את הדירה למכירה המתווך הוריד 200,000 שח בגלל הבעיות וצ׳יק צ׳ק קונים אותה. אז מה רע?

בכל זאת יש עלי מועקה כבדה. אולי אנשים מסביב יצרו אותה. מצד אחד אני שומעת שלא מוכרים נכסים, הבנים גם כן לא יודעים מה לומר. הקטן אומר לחכות. אולי ועד הבית יתקן את הנזילה ואמכור אותה במחיר טוב יותר. 200,000 שח זה לא צחוק. הגדול שואל מה ישאר לו בירושה. לא יודעת ישאר הכסף מהדירה. זה מספיק. אקבל הרבה כסף. אף פעם לא היה לי ככ הרבה כסף. אני לא יודעת מה לעשות עם ככ הרבה כסף. כן, עוד אבסורד. אם יש לי את הדירה אין לי כסף בשביל כלום. אפילו לא בשביל לתקן אותה כשועד הבית משתתף

 

יום אחרי זה יש לי שוב מפגש ביחידה לסיוע משפטי. כבר אמרתי את זה אבל זה מלחיץ. אמנם זה בלי עורכי דין אבל יידעתי את העורכת דין שלי. היא אמרה לי לא לחתום על כלום ולסמס לה

אני חושבת שהגיע הזמן לזעוק הצילו. אולי זה יעזור.

אין רגע דל

אירוע רודף אירוע בקצב שקשה לי להדביק

שלשום הלכנו לראות האם כצעקתה, כלומר האם מצבה של הדירה הוא באמת כה נוראי שאין לי ברירה אלא למכור אותה. לא הגעתי לשום מסקנה. ראיתי את הבית. וכמו שאמרתי הקטסטרופה נובעת מהתיקונים אותם ביצע האיש של הדיירת הקודמת. הוא הרס את הקיר ובכך איפשר נזילת מים מכל כיוון. עכשיו לכי תמצאי אותו. בכל מקרה נזילת המים באה מבחוץ וזה עניין של כל הבניין. לא רק שלי. ואפילו אם הדיירים לא רוצים לשלם בית המשפט יעשה זאת. התיקון יהיה בצו בית משפט אם ועד הבית יעשה בעיות. השאלה רק אם יש לי סבלנות לכל זה. אם לא כדאי למכור ככה ואת הראש ישבור בעל הדירה החדש ואני אקבל את הכסף. לא יודעת. 

 

אתמול שלחתי את הבן שלי למגרש הגרוטאות להציל את סידור התפילה מן האוטו של אמא. כשלקחו את האוטו קבלתי התראה של חודשיים. כלומר אמנם לקחו אותו ב 16.11 אך נתנו לי ולאחותי זמן להחליט מה יעשה בו. להציל אותו שוב ולשלם את הוצאות הגרירה והאחסון, לוותר עליו ולשלם רק את הוצאות הגרירה או לא להגיב והוא ישלח לגריטה. למה אחותי נכנסת לכל העניין הזה? כי האוטו הוא של אמא ואחרי מותה הוא שייך לשתינו. הבן הגיע לשם, לא היה שום אוטו. אחותי חתמה על ויתור עוד ב11.11 וזה כמובן מעלה תהיות. אם האוטו הגיע לשם רק ב16.11 איך היא ויתרה עליו ב11.11? הבן שלי הגיע למסקנה שאחותי דווחה לעיריה ולמשטרה שהאוטו מפריע ולא מגרש החניה שהוא עמד בו. אני לא יודעת. אולי היא קשורה מההתחלה למצב של האוטו. אולי מרגע שהבן עשה תאונה היא לחצה על השמאי ההוא שיקח את המסמכים ויקבע טוטל לוס אפילו שתקנתי אותו. אם האוטו שלה והאוטו של אמא היו מבוטחים אצל אותו סוכן יש להניח שכך היה. אני חטפתי מצב רוח מכל העניין. איך לכל הרוחות היא נכנסת לכל תחום בחיי ועושה שם שמות. אם היא רק מוצאת פתח היא נכנסת. אולי זו מסקנה מרחיקת לכת אבל במצב שלנו אין לדעת. אני מרגישה נרדפת וזה מפחיד אותי. אני לא באמת יודעת מה מידת המעורבות שלה בכל דבר אבל עד עכשיו אצבעותיה הארוכות היו בכל פינה. אם רק היה סממן משפחתי היא כבר היתה שם. אני מקווה שהיא לא נמצאת גם בקשר עם המתווך דירות. מי יודע? גם אליו הגעתי דרך אמא ואחותי בעצמה סוכנת נדלן. זה נשמע מופרך אך הכל יכול להיות. מצד שני אני חושבת שמחשבותי הרחיקו לכת. סהכ הגענו למסקנה שאין מה לעשות עם האוטו הזה. אפילו רצנו אחר משה קרימר הזה… אולי אפשר היה לעשות יותר אבל שנה שלמה הוא עמד במגרש חניה כאבן שאין לה הופכין, גם אנחנו החלטנו לוותר עליו וכל מה שלא הצלחנו לעשות זה להציל את סידור התפילה של הורי. אולי הוא אצל אחותי. בסהכ כל מה שייך להורי זה טמא. אני לא באמת צריכה את סידור התפילה הזה. היא אחראית לחיסולו לא אני. בכל זאת עם הסבר או בלי הסבר אני על הפנים 

יש עוד משהו, עוד נושא אבל מספיק

צרור ברכות

היום יום הולדתה…. אולי זה לא יפה מה שאני הולכת לעשות אבל מה כבר נותר לי… אתמול יום לפני שוב חטפתי את אותו יאוש מאחר וקראתי על מישהי שאמה מתה וזה קשה לה למרות שהיחסים ביניהן היו מורכבים. כמה מורכבים שהיו היא הורישה רכוש שווה לילדיה ואילו אני מתמודדת עם אמא כזאת ועם אחות כזאת לאחר אירוע מוחי. גם בעלי לשעבר הוריו מתו והשאירו הכל שווה בשווה. כך זה אצל כל האנשים הנורמאליים. יש לי עוד מפגש איתה ביחידה לסיוע משפטי. זה נותן תקווה אבל עד שזה לא גמור זה לא גמור. המפגש יהיה ללא עורכי דין. אבל עד אז קבלו את צרור הברכות. אצל אמא זה עבד

ובכן אחותי היקרה יום האסון הגיע. בשבילי זה יום הנכבה אם תרצי. כן את צודקת. אני מצטערת שנולדת. וכי מה יש לא להצטער. אם לא היית נולדת הכל היה שלי. הכל. אבל את נולדת ואת כאן ואפילו לא נפגעת מכלום. אבא כבר מת 4 שנים 3 ימים, אמא כבר מתה, אני עברתי אירוע מוחי וגם כבר לא בסדר ואת רק הולכת ומתחזקת. בך אין שום פגיעה. חבל. אני מאחלת ליום הולדתך את כל הרע שבעולם. סרטן, אירוע מוחי, אירוע לבבי, מחלה קשה אחרת, תאונה, משהו שיפגע בך וישאיר אותך חסרת אונים וחסרת כל. כמעט כמוני. שיהיה לך אלצהיימר ותסיימי את חייך במוסד לתשושי נפש. כמו אבא. שיטפלו עליך עלילות שוא כפי שאת עושה לי. שתחטפי יאוש ולא תצאי מהבית. שילדיך ינתקו איתך את הקשר ביום שתזדקקי להם. ורק בקשה אחת מהקדוש ברוך הוא שיתן לי לראות את זה ולהנות. פעם אחת גם לי מותר. שכל מה שאת עושה או עשית לאחרים יעשה לך. גם מה שעשית לאבא גם מה שעשית לאמא וגם מה שעשית לי. וגם מה שעשית לאנשים שאינם קשורים בנו, שיבגדו בך כמו שאת בגדת, שיגנבו ממך כמו שאת גנבת. שתעברי פיגוע, שתשארי נכה עד סוף ימייך רתוקה לכסא גלגלים בלי יכולת לדבר. שתשבי בכלא עד סוף ימייך כי זה מה שמגיע לך אוביקטיבית. את נוכלת גרועה מאולמרט ואת יושבת חופשיה ללא פגע. הגיע הזמן שתענשי על כל העוולות והפשעים שלך. אמא צדקה. את גאון. בנאדם רגיל מזמן היה יושב בכלא על כל מעלליו ואילו את עדיין חופשיה, נוסעת לחול חוגגת מתלקקת. הגיע הזמן שתפסיקי לחגוג שיקרה לך משהו . צריך שיהיה צדק בעולם הזה וכל כלב שיבוא יומו. שתמותי בייסורים ותחיי בייסורים. שרק סבל ומכאוב יהיו חייך ושוב, שיתן לי להנות מזה. אמן. אני מאחלת לך מחלה ניוונית כמו als שתאבדי את כושר הדיבור וכושר הריכוז. רוצה לראות אותך שוכבת בתוך בוץ ופניך מרוחות. כבר ראיתי את פניך מרוחות בחרא בהיותך קטנה. כל מה שרשום כאן כבר ראיתי לצערי אך לא אצלך. למעט החרא על הפרצוף. הגיע הזמן שגם אצלך יראו את הדברים האלה. יראו ויצחקו עליך כמו שאת צחקת על אחרים. נוכלת חסרת לב וחסרת מצפון. רוע שהשטן לא ברא כזה. שאלוהים ישחרר אותי כבר ממך ומהרוע המזוקק שלך. שישחרר את העולם ממך. שתשרפי. שכל מעשיך ומעלליך ישרפו באש. כל רכושך אשר גנבת. את הכל גנבת. שום דבר לא בא לך בזכות עצמך. את כל מה שיש לך גנבת ממישהו. באש הגיהינום תשרפי. מכות מצריים אני מאחלת לך 250 מכות על הים 70 על היבשה. שתתרסקי עם המטוס שלך בנסיעתך הבאה לחול. מכות מצריים וייסורי איוב.

ועל כל זה נאמר אמן ואמן!!!

מה הולך פה?

רציתי לכתוב משהו על פוליטיקה

אך שוב לא הצלחתי

המלים מתערבבות לי

יש רעיון אבל קשה להביע אותו

אנסה שוב

מדוע אין אף ישוב יהודי בואדי ערה

זה פתרון טוב ואדי ערה.

לא ככ רחוק מתלאביב

ועדיין בתחום הקו הירוק

שאלתי זו נענתה: יש משהו משפטי נגד יהוד הגליל

כלומר אסור ליהודים להתישב לא בואדי ערה ולא בגליל ולא בנגב ולא ביו״ש

אסור ליהודים להתישב בלב סביבה ערבית

אבל להם מותר.

להם מותר לבנות את ווראבי

להם מותר לעבות יישובים ללא חוק בגליל. בנגב. במשולש

ואם זה לא מספיק הרי מותר להם להתישב בחיפה בתלאביב

גם בישובים יותר קטנים.

העיקר שאנחנו מדינת אפרטהייד.

נבנה ארצנו ארץ מולדת

כי לנו לנו ארץ זו

ובלי קשר לזה ואולי עם קשר

נגד סילבן שלום הן לא רוצות להתלונן

התיק נגד יינון מגל כנראה ייסגר

מדוע אם כן הם התפטרו?

מקווה שהצלחתי להעביר את המסר

מן תקופה כזאת

עכשיו גם העוזרת עוזבת. היא צריכה לעבור ניתוח בכבד. אולי תחזור עוד חודש אולי לעולם לא.

בכל מקרה שהניתוח יצליח ויעבור בשלום.

לא זוכרת בדיוק כמה זמן היא אצלי.

אולי שנה, אולי פחות.

היא לא העוזרת הכי טובה בעולם וגם לא הכי גרועה בעולם.

כבר למדתי שאין עוזרת מושלמת כמו שאין בעל מושלם ואין שום דבר מושלם

לכן לא נכנסתי איתה לטאקלים. מה שהיא עושה היא עושה ומה שלא לא. העיקר שאני לא צריכה לעשות את זה.

חבל שהעוזרות שלי עובדות פזם ככ קצר

הייתי רוצה עוזרת לטווח ארוך אבל זה לא הולך

כל פעם הן עוזבות מסיבה זו או אחרת

כנראה צריך לעשות restart על הכל