ההופעה

היתה לנו הופעה עם זמרת ידועה.


היא אמרה לי שהיא באה לראות אותי יחד עם המאהב שלה שרק לאחרונה היא הוציאה אותו מהארון. 10 שנים הוא היה שם. לקראת הטיול במזרח הרחוק היא הוציאה אותו משם.


כן היא רצתה לצאת לטיול במזרח אך מסיבות לא ברורות לי היא בקשה שאחליף אותה. יומיים לפני. ואני לא חשבתי פעמיים. באתי אליה לקחת כל מיני פריטים והוא היה שם. בכלל לא שמתי לב אליו. לא שמתי לב למשמעות שהוא שם והוא לא אחד שאפשר להתעלם ממנו.

קצת לפני ההופעה חזרתי מהטיול.


הם באו, ישבו ביציע והתגפפו כנערים צעירים.


מישהי מהחבורה אמרה לו יפה שלום


– את מכירה אותו? – אני שואלת אותה


– כן קולגה


– ומה את אומרת עליו?….את יודעת שהוא בגד באשתו…


– כולם יודעים את זה. זה לא יפה. היה לו רומאן ארוך עם מנהלת המשרד שלו, בת שבע. היא השקיעה בו כספים.


– בת שבע היא לא היחידה שהיה לו איתה רומאן…

היא זאת לא בת שבע. גם לא הזמרת.

אחרי ההופעה הציע לי הזוג המאושר לסיים את הערב כיאות בבית קפה ולספר חוויות מהטיול.


למה לא?


התישבנו לנו בבית קפה. הזוג המאושר מתגפף והיא מצחקקת לה כנערה בת 16 . הו כמה נחמד לראות זוג מאושר… נו, ספרי לי איך היה? איך היה?


“היו קטעים, אבל הקטע הכי מגניב היה זה במחוז סצ’ואן. הביאו אותנו לאיזה חור נידח…כן, והשירותים. הו איזה שירותים יש שם. חור ברצפה ודלתות נמוכות שאפשר יהיה להחליף חוויות…אבל לא על זה רציתי לדבר… הביאו אותנו שם לשוק. את לא ראית דבר כזה. אסל ושני דליים, נשים נושאות את התינוקות שלהן בסלסילה, את הדגים מוכרים מתוך בריכות כאלה וכדי להוציא דג נכנס המוכר עם מגפיים לתוך הבריכה. צריך להיות שם ולראות את זה. אי אפשר לתאר זאת במילים. אפילו לא בתמונות. הם עוד לא יצאו מתקופת התנך…. היה לנו שם זמן קצוב. חזרנו לאוטובוס. סביב האוטובוס התגודדו מלא סינים. הם עמדו וצחקו. את מבינה? הם עוד צוחקים עלינו.”

היא צחקה. הוא הסתכל עלי באדישות ושעמום. יד אחת משעינה את ראשו והיד השניה משחקת בעצבנות עם איזה נייר.


– איך היתה השותפה שלך – הוא שואל אותי


– השותפה? דווקא בסדר גמור. הסתדרתי איתה טוב למרות כל מה שאומרים עליה.


– התעללת בה?


– ????


– היית צריכה להתעלל בה. 

היא מחבקת אותו, מקרבת מצח למצח. בוא נסע למזרח שנינו….

השותפה שלי היא חברה שלה. וזוהי אורית כמובן.




ההופעה

היתה לנו הופעה עם זמרת ידועה.


היא אמרה לי שהיא באה לראות אותי יחד עם המאהב שלה שרק לאחרונה היא הוציאה אותו מהארון. 10 שנים הוא היה שם. לקראת הטיול במזרח הרחוק היא הוציאה אותו משם.


כן היא רצתה לצאת לטיול במזרח אך מסיבות לא ברורות לי היא בקשה שאחליף אותה. יומיים לפני. ואני לא חשבתי פעמיים. באתי אליה לקחת כל מיני פריטים והוא היה שם. בכלל לא שמתי לב אליו. לא שמתי לב למשמעות שהוא שם והוא לא אחד שאפשר להתעלם ממנו.

קצת לפני ההופעה חזרתי מהטיול.


הם באו, ישבו ביציע והתגפפו כנערים צעירים.


מישהי מהחבורה אמרה לו יפה שלום


– את מכירה אותו? – אני שואלת אותה


– כן קולגה


– ומה את אומרת עליו?….את יודעת שהוא בגד באשתו…


– כולם יודעים את זה. זה לא יפה. היה לו רומאן ארוך עם מנהלת המשרד שלו, בת שבע. היא השקיעה בו כספים.


– בת שבע היא לא היחידה שהיה לו איתה רומאן…

היא זאת לא בת שבע. גם לא הזמרת.

אחרי ההופעה הציע לי הזוג המאושר לסיים את הערב כיאות בבית קפה ולספר חוויות מהטיול.


למה לא?


התישבנו לנו בבית קפה. הזוג המאושר מתגפף והיא מצחקקת לה כנערה בת 16 . הו כמה נחמד לראות זוג מאושר… נו, ספרי לי איך היה? איך היה?


“היו קטעים, אבל הקטע הכי מגניב היה זה במחוז סצ’ואן. הביאו אותנו לאיזה חור נידח…כן, והשירותים. הו איזה שירותים יש שם. חור ברצפה ודלתות נמוכות שאפשר יהיה להחליף חוויות…אבל לא על זה רציתי לדבר… הביאו אותנו שם לשוק. את לא ראית דבר כזה. אסל ושני דליים, נשים נושאות את התינוקות שלהן בסלסילה, את הדגים מוכרים מתוך בריכות כאלה וכדי להוציא דג נכנס המוכר עם מגפיים לתוך הבריכה. צריך להיות שם ולראות את זה. אי אפשר לתאר זאת במילים. אפילו לא בתמונות. הם עוד לא יצאו מתקופת התנך…. היה לנו שם זמן קצוב. חזרנו לאוטובוס. סביב האוטובוס התגודדו מלא סינים. הם עמדו וצחקו. את מבינה? הם עוד צוחקים עלינו.”

היא צחקה. הוא הסתכל עלי באדישות ושעמום. יד אחת משעינה את ראשו והיד השניה משחקת בעצבנות עם איזה נייר.


– איך היתה השותפה שלך – הוא שואל אותי


– השותפה? דווקא בסדר גמור. הסתדרתי איתה טוב למרות כל מה שאומרים עליה.


– התעללת בה?


– ????


– היית צריכה להתעלל בה. 

היא מחבקת אותו, מקרבת מצח למצח. בוא נסע למזרח שנינו….

השותפה שלי היא חברה שלה. וזוהי אורית כמובן.




ההופעה

היתה לנו הופעה עם זמרת ידועה.


היא אמרה לי שהיא באה לראות אותי יחד עם המאהב שלה שרק לאחרונה היא הוציאה אותו מהארון. 10 שנים הוא היה שם. לקראת הטיול במזרח הרחוק היא הוציאה אותו משם.


כן היא רצתה לצאת לטיול במזרח אך מסיבות לא ברורות לי היא בקשה שאחליף אותה. יומיים לפני. ואני לא חשבתי פעמיים. באתי אליה לקחת כל מיני פריטים והוא היה שם. בכלל לא שמתי לב אליו. לא שמתי לב למשמעות שהוא שם והוא לא אחד שאפשר להתעלם ממנו.

קצת לפני ההופעה חזרתי מהטיול.


הם באו, ישבו ביציע והתגפפו כנערים צעירים.


מישהי מהחבורה אמרה לו יפה שלום


– את מכירה אותו? – אני שואלת אותה


– כן קולגה


– ומה את אומרת עליו?….את יודעת שהוא בגד באשתו…


– כולם יודעים את זה. זה לא יפה. היה לו רומאן ארוך עם מנהלת המשרד שלו, בת שבע. היא השקיעה בו כספים.


– בת שבע היא לא היחידה שהיה לו איתה רומאן…

היא זאת לא בת שבע. גם לא הזמרת.

אחרי ההופעה הציע לי הזוג המאושר לסיים את הערב כיאות בבית קפה ולספר חוויות מהטיול.


למה לא?


התישבנו לנו בבית קפה. הזוג המאושר מתגפף והיא מצחקקת לה כנערה בת 16 . הו כמה נחמד לראות זוג מאושר… נו, ספרי לי איך היה? איך היה?


“היו קטעים, אבל הקטע הכי מגניב היה זה במחוז סצ’ואן. הביאו אותנו לאיזה חור נידח…כן, והשירותים. הו איזה שירותים יש שם. חור ברצפה ודלתות נמוכות שאפשר יהיה להחליף חוויות…אבל לא על זה רציתי לדבר… הביאו אותנו שם לשוק. את לא ראית דבר כזה. אסל ושני דליים, נשים נושאות את התינוקות שלהן בסלסילה, את הדגים מוכרים מתוך בריכות כאלה וכדי להוציא דג נכנס המוכר עם מגפיים לתוך הבריכה. צריך להיות שם ולראות את זה. אי אפשר לתאר זאת במילים. אפילו לא בתמונות. הם עוד לא יצאו מתקופת התנך…. היה לנו שם זמן קצוב. חזרנו לאוטובוס. סביב האוטובוס התגודדו מלא סינים. הם עמדו וצחקו. את מבינה? הם עוד צוחקים עלינו.”

היא צחקה. הוא הסתכל עלי באדישות ושעמום. יד אחת משעינה את ראשו והיד השניה משחקת בעצבנות עם איזה נייר.


– איך היתה השותפה שלך – הוא שואל אותי


– השותפה? דווקא בסדר גמור. הסתדרתי איתה טוב למרות כל מה שאומרים עליה.


– התעללת בה?


– ????


– היית צריכה להתעלל בה. 

היא מחבקת אותו, מקרבת מצח למצח. בוא נסע למזרח שנינו….

השותפה שלי היא חברה שלה. וזוהי אורית כמובן.




ערב עירוני

ערב עירוני

נתן אלתרמן

יוני רכטר

ביצוע: יוסי בנאי

  

  

שקיעה ורודה בין הגגות                                                          בין הימים והלילות

אספלט כחול מלמטה                                                              לנאות מראה נלך נא 

עיני נשים נוגות, נוגות                                                            כל נשמותינו הבלות

אומרות לערב “למה באת”                                                       שם דשא עשב תלחכנה

  

הפנסים פרחי העיר                                                                נפנוף שלום ילדה פתיה

מלבלבים באור ניחוח                                                              את חיוכה נשא האוטו

אביב חשמל עצוב בהיר                                                            מה שהיה ולא היה

משיכרונו אסור לברוח                                                             נדמה כמו ישוב להיות עוד

 

הוא רק יתום ורק תמים                                                           כעת אני מאוד אחד

נולד לרגע ואיננו                                                                    ומסתכל מאוד בשקט

בין הלילות והימים                                                                 איך הלבנה חולצת שד

הוא בא לזרוח בעינינו                                                             מקיר הבית שמנגד

גופי נקטן ומתנמך

אבל ראשי כל כך גבוה

עד שאפילו אם אלך

לא אתבונן לאן אבואה

 

שקיעה ורודה על סף הרחוב

ורחוב כמנהרה של תכלת

מי שיגיע עד הסוף

ירצה לבכות מרוב תוחלת

 

שקיעה ורודה על הגגות

אספלט כחול מלמטה

עיני נשים נוגות נוגות

אומרות לערב “למה באת?”

 

 

את השיר הזה אני שרה בחבורת זמר

שיר מקסים

אנחנו שרים שירים נוספים של יוסי בנאי

אהבה בת עשרים

שיכור ולא מיין

המתילדה שלי

לא את כולם אני אוהבת 

עכשיו החזרות וההופעות שלנו יהיו ערב לזכרו…

 

 

עכדוניישן 21.2.08 : שונאת את השיר הזה. הוא מזוהה עם אורנית. עם הגיטרה והסולו. גרררר…

 



 

 

אני לא כותבת שירים

אני קמה בבוקר שפוכה.


מה עשיתי?


במי פגעתי?


מה הרסתי?


האם לא הגזמתי?


איך מפסיקים את זה?


איך עוצרים את זה?

הבן מתנהג מוזר לאחרונה.


הוא לא רוצה לצאת לטיול השנתי


הוא מעדיף לוותר עליו ולנסוע לחופשה משפחתית


רציתי לדחות את החופשה


הוא אומר לא צריך


יצאתי כבר לטיולים


הוא כל היום משחק במחשב או בסוני


הוא כועס


הוא לא רוצה לדבר אתי

האם זה בגלל מה שקרה?


או שזה פשוט סתם ככה


התרגזויות קטנות


בגלל דברים של מה בכך


וזה יחלוף


כשם שזה בא

המילים האלה אינם שיר


זה רק נראה ככה


ואני לא כותבת שירים


אני גם לא קוראת שירים.

המילים האלה נכתבו בעקבות משהו שעשיתי


ולפעמים כשעושים משהו לא חושבים מי יהיו הנפגעים.


לפעמים פוגעים בדיוק במישהו שלא רוצים.


ואני פגעתי בחברות טובה של שלושה נערים

סליחה….

אולגוש


זוהי אולגה


אולגה היא חתולת רחוב שנסינו לאמץ אבל לא ממש הצלחנו. היא יותר מדי דומיננטית וטמפרמנטית בשביל לחיות בבית. היא לא קבלה עליה את רוע הגזירה וראתה בנו את בעליה. בשנה שעברה היא המליטה בביתנו את אלה


 

רק זו שרדה והיא חיה בביתנו עד היום הזה מחוסנת ומעוקרת. 


השנה המליטה אולגה 7 גורים.


לא בביתינו. תודה לאל.


אך יום אחד היא הביאה לי את כל השבעה.


אחד שחור לבן בדיוק כמו זו שבתמונה, ארבעה חתחתולים (אפור לבן) קטנים. אחד חתחתול גדול יותר ואחד ג’ינג’י חמוד חמוד חמוד שהביא לי את החשק לאמץ אותו.

גידול גורי חתולים בבית לפני שנה היה סיוט ולכן החלטתי הפעם להחזיר את כולם לחצר. הכנסתי את האם וגוריה לכלוב חתולים, והנחתי אותם בחדרון קטן על איזה ריפוד של כורסא.

לשכן שלי יש כלב לברדור ענק, שהוא מוציא לטיול מידי בוקר כאשר הוא לא קשור. הוא באמת כלב לא מזיק אך הוא נוטה לרחרח בכל מקום וכך הוא הגיע לחדרון בו שהו החתולים. אולגה תקפה את הכלב בחמת זעם ושרטה אותו. בעל הכלב בא אלי והתלונן על החתולה. אמרתי לו שהחתולה הזו אינה שלי, אין לי קשר אליה ואם היא תוקפת את הכלב שיטפל בבעיה בעצמו רק במידת הרחמים.

אחרי שבועיים בחדרון ניסתה אולגה שוב להביא אלי את הגורים. שוב הורדתי אותם לחדרון והיא העבירה אותם לשיחים למקום שהכלב לא מגיע. היה מבול, היה חמסין, הם שרדו את זה. ואז בא הגנן וכרת את השיחים. בקשתי ממנו שירחם על החתולים. אולגה עברה למקום אחר. היו לה אז רק חמישה.


למחרת בבוקר היו לה רק ארבעה גורים. 3 גדולים ואחד קטן. הג’ינג’י בסדר.

יום אחרי זה ראיתי את אולגה מניקה רק את הגור הקטן. איפה כולם? מה קרה להם?


ואז פגשתי את השכן הזה עם הכלב. הוא ספר לי שאולגה התנחלה בפתח ביתו עם הגורים וכשהוא פתח את הדלת היא תקפה את הכלב. הוא ספר לי שהוא נתן לה כזאת בעיטה…


– מתי זה היה? – שאלתי – ומה עם הגורים. למה הם נעלמו?


– לא צריך כאן גורי חתולים. לא צריך כאן חתולים. אני ארעיל את כולם.


– רגע, רגע, רגע, אני רוצה כאן חתולים. עדיף על עכברים חולדות ונחשים. לא רק לכלב שלך יש זכות להסתובב כאן חופשי.


– הוא לא עושה כלום…


בדיוק אותו הרגע הכלב התחיל לרדוף אחרי החתולה שלי (שחור לבן). “בובה, שמעת? הכלב הזה לא עושה כלום. אל תרוצי לכביש. המכוניות יותר מסוכנות”


– היא מחוסנת? היא מעוקרת?


– כן היא מחוסנת ומעוקרת ואין לך שום זכות לפגוע לא בה ולא באחרים.


– אני ארעיל את כל החתולים כאן!

למחרת אני שומעת את הגור הקטן מיילל. יופי. טוב שהוא כאן. אבל איפה אמא שלו? לקחתי אותו אלי הביתה.


אחה”צ אולגה גררה את עצמה בשארית כוחותיה אל ביתי ונתקעה באיזו פינה. כל הפנים שלה היו נפוחים. היא היתה אדישה לגור היחיד שלה שנשאר מתוך ה 7 . לקחתי אותה לוטרינר. הוא אמר שהיא ננשכה ויש לה שם מורסה איומה. זה בגלל הכלב שלא עושה כלום? או שזה מהבעיטה של בעליו? או סתם כלב אחר שבמקרה טיפל בה ביום בו היא “טופלה” ע”י השכן?


היא טופלה. קבלה מנה גדושה של אנטיביוטיקה. עכשיו היא אצלי בבית בהשגחה עם הגור הקטן. עכשיו יש לי בבית 3 חתולים. אולגה פצועה מאוד קשה. נקווה שתצא מזה.

ומה עם החתולון הג’ינג’י החמוד?


מי יודע…

אולגוש


זוהי אולגה


אולגה היא חתולת רחוב שנסינו לאמץ אבל לא ממש הצלחנו. היא יותר מדי דומיננטית וטמפרמנטית בשביל לחיות בבית. היא לא קבלה עליה את רוע הגזירה וראתה בנו את בעליה. בשנה שעברה היא המליטה בביתנו את אלה


 

רק זו שרדה והיא חיה בביתנו עד היום הזה מחוסנת ומעוקרת. 


השנה המליטה אולגה 7 גורים.


לא בביתינו. תודה לאל.


אך יום אחד היא הביאה לי את כל השבעה.


אחד שחור לבן בדיוק כמו זו שבתמונה, ארבעה חתחתולים (אפור לבן) קטנים. אחד חתחתול גדול יותר ואחד ג’ינג’י חמוד חמוד חמוד שהביא לי את החשק לאמץ אותו.

גידול גורי חתולים בבית לפני שנה היה סיוט ולכן החלטתי הפעם להחזיר את כולם לחצר. הכנסתי את האם וגוריה לכלוב חתולים, והנחתי אותם בחדרון קטן על איזה ריפוד של כורסא.

לשכן שלי יש כלב לברדור ענק, שהוא מוציא לטיול מידי בוקר כאשר הוא לא קשור. הוא באמת כלב לא מזיק אך הוא נוטה לרחרח בכל מקום וכך הוא הגיע לחדרון בו שהו החתולים. אולגה תקפה את הכלב בחמת זעם ושרטה אותו. בעל הכלב בא אלי והתלונן על החתולה. אמרתי לו שהחתולה הזו אינה שלי, אין לי קשר אליה ואם היא תוקפת את הכלב שיטפל בבעיה בעצמו רק במידת הרחמים.

אחרי שבועיים בחדרון ניסתה אולגה שוב להביא אלי את הגורים. שוב הורדתי אותם לחדרון והיא העבירה אותם לשיחים למקום שהכלב לא מגיע. היה מבול, היה חמסין, הם שרדו את זה. ואז בא הגנן וכרת את השיחים. בקשתי ממנו שירחם על החתולים. אולגה עברה למקום אחר. היו לה אז רק חמישה.


למחרת בבוקר היו לה רק ארבעה גורים. 3 גדולים ואחד קטן. הג’ינג’י בסדר.

יום אחרי זה ראיתי את אולגה מניקה רק את הגור הקטן. איפה כולם? מה קרה להם?


ואז פגשתי את השכן הזה עם הכלב. הוא ספר לי שאולגה התנחלה בפתח ביתו עם הגורים וכשהוא פתח את הדלת היא תקפה את הכלב. הוא ספר לי שהוא נתן לה כזאת בעיטה…


– מתי זה היה? – שאלתי – ומה עם הגורים. למה הם נעלמו?


– לא צריך כאן גורי חתולים. לא צריך כאן חתולים. אני ארעיל את כולם.


– רגע, רגע, רגע, אני רוצה כאן חתולים. עדיף על עכברים חולדות ונחשים. לא רק לכלב שלך יש זכות להסתובב כאן חופשי.


– הוא לא עושה כלום…


בדיוק אותו הרגע הכלב התחיל לרדוף אחרי החתולה שלי (שחור לבן). “בובה, שמעת? הכלב הזה לא עושה כלום. אל תרוצי לכביש. המכוניות יותר מסוכנות”


– היא מחוסנת? היא מעוקרת?


– כן היא מחוסנת ומעוקרת ואין לך שום זכות לפגוע לא בה ולא באחרים.


– אני ארעיל את כל החתולים כאן!

למחרת אני שומעת את הגור הקטן מיילל. יופי. טוב שהוא כאן. אבל איפה אמא שלו? לקחתי אותו אלי הביתה.


אחה”צ אולגה גררה את עצמה בשארית כוחותיה אל ביתי ונתקעה באיזו פינה. כל הפנים שלה היו נפוחים. היא היתה אדישה לגור היחיד שלה שנשאר מתוך ה 7 . לקחתי אותה לוטרינר. הוא אמר שהיא ננשכה ויש לה שם מורסה איומה. זה בגלל הכלב שלא עושה כלום? או שזה מהבעיטה של בעליו? או סתם כלב אחר שבמקרה טיפל בה ביום בו היא “טופלה” ע”י השכן?


היא טופלה. קבלה מנה גדושה של אנטיביוטיקה. עכשיו היא אצלי בבית בהשגחה עם הגור הקטן. עכשיו יש לי בבית 3 חתולים. אולגה פצועה מאוד קשה. נקווה שתצא מזה.

ומה עם החתולון הג’ינג’י החמוד?


מי יודע…

אולגוש


זוהי אולגה


אולגה היא חתולת רחוב שנסינו לאמץ אבל לא ממש הצלחנו. היא יותר מדי דומיננטית וטמפרמנטית בשביל לחיות בבית. היא לא קבלה עליה את רוע הגזירה וראתה בנו את בעליה. בשנה שעברה היא המליטה בביתנו את אלה


 

רק זו שרדה והיא חיה בביתנו עד היום הזה מחוסנת ומעוקרת. 


השנה המליטה אולגה 7 גורים.


לא בביתינו. תודה לאל.


אך יום אחד היא הביאה לי את כל השבעה.


אחד שחור לבן בדיוק כמו זו שבתמונה, ארבעה חתחתולים (אפור לבן) קטנים. אחד חתחתול גדול יותר ואחד ג’ינג’י חמוד חמוד חמוד שהביא לי את החשק לאמץ אותו.

גידול גורי חתולים בבית לפני שנה היה סיוט ולכן החלטתי הפעם להחזיר את כולם לחצר. הכנסתי את האם וגוריה לכלוב חתולים, והנחתי אותם בחדרון קטן על איזה ריפוד של כורסא.

לשכן שלי יש כלב לברדור ענק, שהוא מוציא לטיול מידי בוקר כאשר הוא לא קשור. הוא באמת כלב לא מזיק אך הוא נוטה לרחרח בכל מקום וכך הוא הגיע לחדרון בו שהו החתולים. אולגה תקפה את הכלב בחמת זעם ושרטה אותו. בעל הכלב בא אלי והתלונן על החתולה. אמרתי לו שהחתולה הזו אינה שלי, אין לי קשר אליה ואם היא תוקפת את הכלב שיטפל בבעיה בעצמו רק במידת הרחמים.

אחרי שבועיים בחדרון ניסתה אולגה שוב להביא אלי את הגורים. שוב הורדתי אותם לחדרון והיא העבירה אותם לשיחים למקום שהכלב לא מגיע. היה מבול, היה חמסין, הם שרדו את זה. ואז בא הגנן וכרת את השיחים. בקשתי ממנו שירחם על החתולים. אולגה עברה למקום אחר. היו לה אז רק חמישה.


למחרת בבוקר היו לה רק ארבעה גורים. 3 גדולים ואחד קטן. הג’ינג’י בסדר.

יום אחרי זה ראיתי את אולגה מניקה רק את הגור הקטן. איפה כולם? מה קרה להם?


ואז פגשתי את השכן הזה עם הכלב. הוא ספר לי שאולגה התנחלה בפתח ביתו עם הגורים וכשהוא פתח את הדלת היא תקפה את הכלב. הוא ספר לי שהוא נתן לה כזאת בעיטה…


– מתי זה היה? – שאלתי – ומה עם הגורים. למה הם נעלמו?


– לא צריך כאן גורי חתולים. לא צריך כאן חתולים. אני ארעיל את כולם.


– רגע, רגע, רגע, אני רוצה כאן חתולים. עדיף על עכברים חולדות ונחשים. לא רק לכלב שלך יש זכות להסתובב כאן חופשי.


– הוא לא עושה כלום…


בדיוק אותו הרגע הכלב התחיל לרדוף אחרי החתולה שלי (שחור לבן). “בובה, שמעת? הכלב הזה לא עושה כלום. אל תרוצי לכביש. המכוניות יותר מסוכנות”


– היא מחוסנת? היא מעוקרת?


– כן היא מחוסנת ומעוקרת ואין לך שום זכות לפגוע לא בה ולא באחרים.


– אני ארעיל את כל החתולים כאן!

למחרת אני שומעת את הגור הקטן מיילל. יופי. טוב שהוא כאן. אבל איפה אמא שלו? לקחתי אותו אלי הביתה.


אחה”צ אולגה גררה את עצמה בשארית כוחותיה אל ביתי ונתקעה באיזו פינה. כל הפנים שלה היו נפוחים. היא היתה אדישה לגור היחיד שלה שנשאר מתוך ה 7 . לקחתי אותה לוטרינר. הוא אמר שהיא ננשכה ויש לה שם מורסה איומה. זה בגלל הכלב שלא עושה כלום? או שזה מהבעיטה של בעליו? או סתם כלב אחר שבמקרה טיפל בה ביום בו היא “טופלה” ע”י השכן?


היא טופלה. קבלה מנה גדושה של אנטיביוטיקה. עכשיו היא אצלי בבית בהשגחה עם הגור הקטן. עכשיו יש לי בבית 3 חתולים. אולגה פצועה מאוד קשה. נקווה שתצא מזה.

ומה עם החתולון הג’ינג’י החמוד?


מי יודע…