סחרחורת

יש לי סחרחורת איומה. מקווה שזה יעבור בשלום

 

 

 

 

 

 

   

 

 

 

 

 

 

חגים – סיכום ביניים

אני עכשיו במיטה, מנסה לשחזר את התקופה, לא קל לי. אני שוכחת הרבה יותר, מילים נעלמות לי, זה לא זה. 

אז ככה. ראש השנה חגגנו ב meat. ככה זה שאין משפחה. אוכלים במסעדה. היה צריך להחזיק את הבנים בכוח. שכן הגדול רצה ללכת עם אבא שלו. ההוא יש לו משפחה, יש לו אח, יש לה הורים, יש לו גם חברה. והם לא מסוכסכים כמונו על עסקי ירושה. הוא בא לארץ לחגוג. משפחה, חברים. ולי אין כלום. גם את הבן הצעיר היה צריך להחזיק בכוח שכן הוא רצה ללכת עם חברים שלו. כמעט נשארתי לגמרי לבד. כמעט.

צליחת הכנרת עברה בשלום. לא הייתי בטוחה שזה יתאפשר לי. בשנה הבאה הם רוצים את המסלול הארוך. Wishful thinking. היה הכל טוב למעט דבר אחד. לא נהגתי לשם. הקטן נהג. זה היה לי קצת עצוב. כל השנים גם נהגתי. עכשיו השרביט הועבר לבן הקטן לא בנסיבות משמחות. אני אמנם נוהגת אבל לא למרחקים. 

יום כיפור עבר די קל השנה ואפילו הצלחתי לצום. אני לא מתאמצת. הולך אני צמה. לא הולך אני לא צמה. דווקא הלך. גם יום לפני כן צמתי. סתם לא אכלתי. הכנתי המון אוכל ולא הרגשתי שום צורך לאכול. לא הלכתי ליזכור. העדפתי להיות במיטה. זאת מחאתי על היחס שקבלתי מההורים בחייהם. לא אמרתי קדיש על אמא, לא שלמתי לבית הכנסת שיאמרו עליה קדיש ולא הלכתי ליזכור.

החתולה המליטה 4 גורים בדיוק ביום כיפור. היא לא אולגה. היא חתולה קשה ואני כועסת קצת על הבן שלי שהביא לי אותה. אפילו עם הגורים היא לא נרגעה. חשבתי שזה ירגיע אותה. היא היתה בלתי אפשרית. אני זקוקה לשקט ולא לחתולים שיסתובבו לי בבית. ואף על פי כן לא עקרתי אותה.

ביום הולדתי היינו כאמור במלון הסקוטי. רציתי בכלל ללכת לשם ביום צליחת הכנרת כדי שלא נצטרך לקום בבוקר וננוח אחכ. אבל בסוף הזמנתי ביומולדת. זהו מלון ייחודי. קודם כל האוכל שם לא כשר כך שבארוחות אפשר למצוא נקניקים וגבינות ופירות ים. שנית זוהי פיסת היסטוריה. המלון עבר גלגולים רבים. הוקם כבית חולים, הועבר לבית יולדות ורק בשנים האחרונות הוסב לבית מלון. ב1999 הוקמה בריכה ואגף חדש. הוא נמצא בידי הכנסיה הסקוטית ששמה לה למטרה להמיר יהודים את דתם בתקווה שיום אחד הם יצליחו. עוד פעם wishful thinking. שם הדמות הפעילה הוא דיויד טורנס, היה רופא ידוע בטבריה, הקים את בית החולים, עבר הרבה בחייו…

זהו, ואנחנו באמצע הדרך, עוד פסטיבל הסרטים… אולי עוד פסטיבלים… וזהו… בשנה שעברה גם כן היו הרבה פסטיבלים בחג הזה, האיש החזק למשל. וכשנגמר החג אמרתי: עכשיו נשנס מותנים יש הרבה עבודה… אבל אז בא האירוע המוחי הזה וטרף את הכל. כבר שנה שלמה שאני ככה. הייתי אופטימית. גם הרופאים היו. חשבנו שהנה ציק צק וזה עובר. לא זה לא עבר. זה נעשה יותר גרוע. לא אפרט אבל האקס שראה אותי נזכר שגם סוסון היה ככה. בהתחלה היתה הרבה אופטימיות לגביו. אבל משהשתחרר מבית החולים המצב רק הורע. כאילו לגוף לוקח זמן להכיר במצב החדש. בהתחלה הוא עוד בסדר רק אחכ הוא מכיר בכך שהמוח לא מעצבב יותר את חלקי הגוף האלה. משהו כזה. רק חבל שהוא הזכיר את זה לגבי סוסון. כמעט סלחתי לו.

בכל זאת הגעתי למרות הכל

יום הולדתי ה-62. לא, לא הייתי ביערות הכרמל. בר רפאלי שם. אני במלון הסקוטי. לא יותר גרוע והאמת היא בדקה את המקום הזה לפני שהחליטה.

האמת בכלל לא רציתי לעשות עניין מהיומולדת. סהכ 62 , שום חג לא חוגגים היום, לא יומולדת עגול לא כלום. אבל זה היומולדת הראשון שכמעט לא הגעתי אליו. וגם הגעתי אליו בשן ועין. היה קשה השנה וקשה גם עכשיו. בכל זאת הגענו למרות הכל ואני עדיין כאן. הבנים רצו לעשות מזה עניין וזאת התוצאה. 

אז אנחנו במלון הסקוטי. הייתי רושמת עוד דברים אבל אני עייפה. ביי ביי

החתונה של בר רפאלי

בר רפאלי מתחתנת. לא יודעת איך להתיחס לאירוע הזה. זה יכול לגרור התקף של שנאה או קנאה מה איכפת לי שהזונה משתמטת שאמרה שלמות בעד ארצנו זה לא טוב או ראבאק, חתונת השנה. גם אצלינו יש איזו נסיכה שמתחתנת. אני נוטה לאפשרות השניה. ביום חמישי 24.9 בר רפאלי מתחתנת ביערות הכרמל והחגיגה תמשך כל סוף השבוע כלומר גם ב 25.9 וגם ב26.9.  כן כן. לפני שנה אני הייתי שם. באותם תאריכים בדיוק. חגגתי אז את יום הולדתי ה-61. איזה חגיגה זאת היתה, איזה אוכל. איזה שפע. והשנה אני לא יכולה לחגוג שם את יום הולדתי. בר רפאלי מתחתנת ואני יוצאת לגלות. אל דאגה. מצאתי לי מקום אחר לחגוג. לא פחות טוב. והלכתי להשתגע עד שהחלטתי לחגוג שם. כבר לא ידעתי אם לצלוח את הכנרת ולקנח בבית מלון או לחגוג יומולדת במלון, בסוף הוחלט מה שהוחלט. 

כן אז בר רפאלי מתחתנת 20 דקות מהבית שלי ואני אהיה רחוקה. אני קצת מצטערת על כך. נכון שלא הוזמנתי לחתונה ואני לא מתכוננת לבוא ולהציץ אבל אולי חלק מהאוירה ידבק בנו. אבל לא נהיה כאן. נהיה הרחק ממשהו שאולי היינו מרגישים. כן, אבל אילו הייתם רואים כמה התלבטתי עד שהחלטתי מה שהחלטתי. כנראה עוד לא גמרתי להתלבט. כאילו שזו בעיה ברומו של עולם.

זהו. אז בר רפאלי מתחתנת.

ביקור תקופתי

החגים הגיעו. גם האקס הגיע. פעם בחצי שנה הוא מגיע. לרגל פסח ולרגל חגי תשרי. הארץ קידמה אותו במזג אוויר הזה שהוא חשב שהגיע למארס והתפלא שהאנשים שם הולכים בלי חליפות חלל. טוב אני הייתי מתפלאת למצא שם אנשים. הוא הגיע בחברת זוגתו החדשה ויש לו כוונות להכיר ביננו. אני לא מבינה למה הוא רוצה להכיר ביננו אבל שיהיה. סהכ אני יכולה להרוויח מכך. אני חושבת על האישה הקודמת שלו שהיחסים ביני ובינה היו נתק מוחלט עד שנאה תהומית. ולא היה כך בהתחלה. אני למעשה הכרתי אותה מקדמת דנא. עוד כשהיתה בגן. היא היתה עם אחותי בגן, אחכ בבצפר, הן לא היו חברות אבל למרות זאת היא ביקרה בבית שלנו… אחכ היא הכירה את האקס וגם הוא הפגיש ביננו. בהתחלה זה היה בסדר. פחות או יותר שכן הם יצאו כבר איזה חצי שנה וסוסון שהיה אז קטן היה נוסע לאבא אבל היא גם היתה נוסעת לאבא ואני לא ידעתי מכלום… אבל בסדר. פגשתי אותה כמה פעמים, היתה לנו דווקא שפה משותפת, היא גם דברה על אחותי אבל הנסיעות שלה ל׳אבא׳ לא מצאו חן בעיני. תמיד כשסוסון היה בא לאבא גם היא באה. הוא היה אז בארץ. ניסה להיות ולי זה נראה כמו חתירה תחתי ותחת הילד. זה התפוצץ בסוף כשהוא נסע לארהב סוסון גם נסע לארהב וגם היא נסעה לארהב. בקשתי ממנה לתת לו ולסוסון זמן איכות. קבלתי כאלה קיטונות אש שלא ידעתי מאיפה זה נפל עלי. מאז היינו בנתק מוחלט עד יום מותה. גם היחסים שלה עם סוסון לא היו טובים. למעשה היא מנעה כל מפגש ביניהם. טוב, זה מסובך. אני לא רוצה להכנס לזה כי הרי בסופו של דבר היא מתה. עכשיו יש לאקס אישה חדשה. אני לא כל כך מבסוטה מזה אבל נראה. אולי אלמד מטעויות העבר ואבליג למרות שהבלגה לא נמצאת ככ בלקסיקון שלי

ערב רהש תשעו

לפני שנה, קצת לפני שנה היה הכל ככ שונה.

נסעתי עם סוסון ליערות הכרמל לחגוג את ראש השנה ויום הולדתי שחלו באותו תאריך.

אין דברים כאלה כמו יערות הכרמל. הבריכה האוכל השקט הטיפולים. פיסגת האושר

אבל כשנגמרו החגים הכל נגמר. כן זה קרה לי ביום הראשון של אחרי החגים. צללתי לבור עמוק. מאיגרא רמה לבירא עמיקתא…

…קשה לומר שהיה טוב לפני שנה. רק הרגע ההוא היה טוב. צוק איתן, עדיין ליקקנו את הפצעים הטריים…

עכשיו אין צוק איתן. אין אמא, אין אבא, אין אחות, אין דודים מגרמניה, גם אין כסף אבל יש שקט. אני לא יודעת מה עלה בגורל אחותי והדודים מגרמניה וגם אני לא רוצה לדעת. השקט הזה חשוב לי יותר מכל. רק חבל שגם אין בריאות…

אני מקווה שנעבור את הכל בשלום. יותר מזה אני לא מבקשת. בקשתי כה רבות – קבלתי את ההפך

ובברכת שנה טובה לכולם אסיים

ענייני חתולים

החתולה שלי בהריון. אני חושבת שהיא עוד לא בת שנה וכבר… זה קצת מדאיג. היא כבדה כזאת

פעם ראשונה שיש לי חתולה בהריון. את החתולה הקודמת שחורי עיקרתי ברגע שהתיחמה והצטערתי על זה כל הימים

שום דבר לא נשאר ממנה.

אז אני עושה תיקון למעוות.

אני יודעת, אני יודעת. כולם ממליצים לעקר וזה מקובל. זה טוב לחתול אומרים הוטרינרים. לחתולה.

אבל אני חושבת שזו התעללות בבעח. 

מי שם אותנו להחליט מה טוב לחתול ומה רע.

מי שם אותנו להתערב בטבע? נכון שזה נוח לנו יותר אז אולי זה טוב לוטרינרים שמרוויחים מזה, זה טוב לבעלים שלא צריכים לגדל גורים, אבל לחתולה אני עוד לא יודעת.

לפחות בעניין הזה אני החלטית ומוכנה לשאת בתוצאות.

החתולה עצמה כאמור קצת כבדה, ישנה הרבה ומשתוללת הרבה פחות וזה טוב .

חשבתי שהריון אצל חתולים עובר יותר בקלות… כאילו הן לא מרגישות כלום והחיים נמשכים. אז זהו שלא

 

משתגעים

אני משתגעת. נכנסתי לאיזה loop עם עצמי שאני לא יודעת איך לצאת ממנו.

הייתי היום אצל העובדת הסוציאלית שתעזור לי למלא את הטופס על קיצבת הזיקנה

היא עצמה טענה שזה מסובך כך שהתחושות שלי לגביו היו נכונות

וכמה כסף זה בכלל. גרושים.

אז מה, לא יהיה שיפור במצבי הכלכלי? כנראה שלא

לדעתי הוא די קטסטרופלי, לדעתה לא כלכך ולכן לא כדאי למלא השלמת הכנסה. גם נכות לא כדאי למלא כא מהסיבות שלו. כדי למלא השלמת הכנסה אני צריכה לתת הצהרת הון וכדי לקבל נכות אני מסכנת את רשיון הנהיגה שלי 

שאלתי איך אני נראית היום לדעתה ביחס לקודם מבחינת נכות

ובכן רואים שעבר עלי משהו. אני נראית חסרת בטחון עצמי. הדיבור בסדר אבל יחסית למה שהייתי הוא לא טוב. קודם הייתי רהוטה. עכשיו אני בסדר. אני לא נראת צולעת אבל יש משהו כללי שזה לא זה.

זה לעולם לא יהיה זה….

… החגים מתקרבים. גם צליחת הכנרת. גם היומולדת. זה מבלבל אותי. גם את הבנים. לא יודעת. לפני חודש הייתי מאד החלטית בנושאים מסוימים. היום אני לא זוכרת מה בכלל החלטתי. בכללית החלטתי להצטמצם קצת אם אני לא טועה. אני לא עומדת בזה. להחלטות שלי אין ערך. אני יכולה להתנחם. גם להחלטות של נתניהו אין ערך. יום אחד הוא מחליט כך אחכ מתחרט. מזל מאזנים. מזל מאזנים הנוראי.

שרק יהיה טוב…

מחשבות

זה הזמן לפסק זמן ולהסתכל סביבי.

כן בשבילי זה סיום של תקופה והתחלה של תקופה חדשה

יש הרבה כאלה וזה עוד אחד מהם

להסתכל ימינה להסתכל שמאלה קדימה אחורה למעלה למטה ולהחליט

אני עדיין בערפל. מעולם לא הייתי ככ הרבה זמן בערפל

אבל אני מזהה איזה דפוס

כי זו הפעם השלישית בחיי שכסף עומד על סף ביתי ואני דוחה זאת.

אין לי מושג ב3 הפעמים אם פעלתי נכון והמחשבות מטריפות

הפעם הראשונה היתה הפיצויים של הבן שלי.

יכולתי לקבל אותם בבוחטה אחת מיד עם סיום המשפט אך העדפתי לחכות כמה שנים ולקבל אותם במשך השנים עד הגעתו לגיל 60.

אם הייתי מקבלת בבוחטה הייתי מקבלת 230,000 $

בתוכנית של היום סוסון מקבל סכום די קטן לחודש אך במצטבר זה מיליון דולר.

אז מה עדיף לקבל 230,000 $  במכה או לקבל לאורך 40 שנה מיליון $? אין לי מושג ירוק. אני חושבת היום ש 230,000 $ היה כדאי יותר. 

הפעם השניה היתה הצעתה של אמא לקנות דירה. היא הציעה לי 100,000 $. במקום לחפש דירה הלכתי לבדוק מה עומד מאחורי ההצעה הזאת. כן, מה שגליתי היה לא נעים אבל במקום להתמקד בדירה שלי התמקדתי בדירה של אחותי. גם אחרי שקבלתי את הכסף עסקתי בדירה של אחותי ולא בשלי.

ועכשיו אמא מתה. הורישה לי סכום מסוים. עוד לא לקחתי אותו… ואני חיה לי ממש בעוני די מחפיר כשבמחשבה כל הזמן: נתנו לי כסף. לא לקחתי אותו.

המחשבות האלה לא נותנות לי מנוח.

אולי טעיתי אולי לא. אין לי מושג ירוק. אני מרגישה שכן.

כולם נוסעים לחול

כולם נוסעים לחול. וזה משגע אותי.

פעמיים בשנה נוסעים. לא פעם. פעמיים.

רק חזרו וכבר שוב פעם

חברים מהמקהלה נוסעים לחול

טלי בטאלין וזאת בברצלונה

וזאת נוסעת ללונדון והחברה שלה אני לא יודעת לאן

וזאת נוסעת לדרום אפריקה

וזה אחרי שחזרנו מהונגריה

לא בדקתי לפני שנסענו להונגריה

מה יש להם?

אני טרם התאוששתי מהונגריה ואלה כבר בטיול הבא

ואני לא רוצה להכנס למה שקרה בהונגריה עם הפליטים. זאת אופרה אחרת

וגם חברותי וחברי מהפייסבוק נוסעים

יש אחת שהיתה בחצי עולם. פעם בחודש היא בחול 

אני כבר לא זוכרת מאיפה היא חזרה

והעורכת דין שלי וגילי חסקין וכולם

ואני מקנאה ולא רק השנה