שלום אבא ואולי גם אמא

עוד שנה חלפה. אני בכלל לא יודעת למה אני כותבת לך. אתה הרי לא קיים. גם אמא כבר לא קיימת. גם האחות והדודים לא. הם אמנם חיים אבל בשבילי לא. כולם מתים בשבילי. כל מי שהזכרתי. אז איך עם אמא? שאלה אדיוטית. אותי מעניין רק מה השארתם אחריכם. כלום. אתה הלכת והשארת לאמא לשבור את הראש והיא אכן שברה אותו. ידעת שכך יהיה עוד מזמן ובחרת לברוח. כשאני חושבת על מה שהשארתם עולה בי הכעס ומכלה הכל. גם אתה וגם היא. כשאני חושבת אחורה מה היה נותר בי רק כעס ולא יותר. אמא שינתה את הצוואה. ובעצם מחקה את כל מה שהיה עד אז. וגם אז לא היה הרבה. פשוט החלטתם שנתחלק חצי חצי. עם זה הלכת לעולמך אבל היא כבר דאגה שלא אקבל גרוש. ועם הדאגה שלה היא עוד פנתה אלי כאילו לא קרה דבר. עד יום מותה. אני מנסה לשחזר בדיעבד את מה שהיה ידוע לה ולי לא ואני מתפלצת. זו לא אמא ואתה לא אבא. אתם לא הורים. אולי הייתם פעם אבל המילה הסופית היא שקובעת. נכון, שניכם גמרתם בתור מסכנים נתונים לחסדים. שניכם באיזה מקום הבעתם חרטה. אבל אני מניחה ששניכם לא הייתם ככ טפשים. ידעתם מה היא עלולה לחולל ובכל זאת סתמתם את העיניים. כשלא יכולתם לעשות דבר פניתם לעזרה ממני. ואם עזרתי במשהו אני מצטערת על כך. זה לא הגיע לכם. שום עזרה לא הגיעה לכם ממני. כמו שעזרתם לי כך הייתי צריכה לעזור לכם. אפילו כשהלכתם לא הותרתם דבר. עכשיו נשארתי להלחם בה. לא יודעת אם אצליח. אני לא במיטבי. אולי אני כבר בדרך אליכם זה כבר לא משנה. אפילו למות לא יכולתם בשקט. 

אומרים שאתם לא אשמים. מבחינתי אתם אשמים בכל. ידעתם שאנחנו מסוכסכות, ידעתם שהסכסוך הוא על הירושה לא עשיתם דבר כדי למנע את השתלטותה על כל העסק. להיפך. עודדתם אותה לעשות זאת. אתם המבוגרים האחראים. אם רציתם שיהיה שלום יכולתם למנע את מעשיה אבל עודדתם אותה. אפילו שבסופו של דבר היא חיסלה אתכם. את שניכם היא חיסלה אני יודעת את זה אבל ספק אם אצליח להוכיח. כן הורי היקרים, קיבלתם ממנה את מה שהגיע לכם. היא חיסלה אתכם ולקחה את הכסף. גם אותי היא ניסתה לחסל אבל בינתיים זה לא הלך לה. חלקית כן. אחרי כל הפעולות שלה נגדי חטפתי את האירוע המוחי הזה. אי אפשר להאשים אותה בכלום אבל בכל זאת היא אשמה. וגם אתם. כי לולא אפשרתם לה היא לא היתה עושה דבר. היא עברה ממשימה למשימה. כמו שאמרה. תחילה חיסלה אותך אבא, מיד עם חיסולך דאגה לדירה ולחשבונות המשותפים עם אמא וברגע שהדברים היו בידה דאגה גם שאמא תמות. למעשה מרגע שאמא חטפה את הקלבסיאלה רק מעצם היותה בבית אבות במחלקת החלמה היא הלכה לחסל אותי. אני עדיין חיה. לא יודעת כמה זמן. צו הרחקה היא הוציאה לי בסמוך להכנסתה של אמא לבית אבות ללא כל סיבה. תלונות שוא במשטרה כל אלה הביאו אותי עד הלום. אמורה הייתי לרחם עליכם אך הרחמים ממני והלאה. אם לא היתה עושה פעולות אלה היה ניתן לחשוב שמותכם היה טבעי.

מצבת אבן קרה במחלקה יוקרתית בבית הקברות ואמא שוכבת מעליך. זה מה שנותר מכם. וסכסוך שאפילו במותכם לא השכלתם לסיים. אני לא אפקוד את קברכם. נתתי לכם את הכבוד לפני מותכם ואני רק מצטערת על כך. נותרתי עם עלבוני ועם הידיעה שלעולם לא תוכלו לתקן זאת בעצמכם. היו שלום 

מי שלא יודע לשאול

חם היום. לא יודעת אם זה כמו לפני כמה ימים כי סיידו לי את הגג וכרגע אני מרגישה יותר נוח.

איזה קיצוניות. או קר מידי או חם מידי. לא יכול להיות משהו באמצע? שטויות. יש ימים שהם באמצע. 

המצב עדיין מעורפל. איני יודעת דבר על צוואות ירושות וכל השאר. נראה שאני בהלם. אני אפילו לא יודעת מה לשאול ואת מי. אני אומרת ניתן לעוד לעסוק בזה אבל לא שקט לי. נראה שלולא התערבותה הייתי מקבלת היום חצי דירה איזה חלק מזערי מהחשבונות, מרביצה איזו קללה ואומרת זה מה יש. אבל זה לא היה כך אולי זה לטובה אולי זה לרעה אני לא יודעת. היא רצתה להתנגד היא התנגדה ואפילו לא ידעתי איך להוריד אותה מזה ואם כדאי לי בכלל. העניינים לא זזים ואני כאמור בהלם מוחלט לא יודעת כלום לא שומעים לא רואים לא יודעים. אני לא יודעת אם זה טוב או רע. בינתיים חיים כך. אני גם לא יודעת אם לאחותי יש נגיעה ברכוש. לא לגבי הבית ולא לגבי החשבונות ושוב אני לא יודעת מה ואת מי לשאול. מעולם לא הייתי במצב כזה של חוסר ידע. אני בסהכ באותו מצב שאין לי כלום ואני לא מקבלת כלום ולמעשה הייתי שמחה על כך אילו ידעתי שגם אחותי לא מקבלת כלום. אבל אני לא יודעת גם את זה. היא נעלמה מהפייסבוק ונעלמה מחיי ורק על זה אני יכולה להגיד תודה לאל….

מעורפל גם המצב של ישרא. אני עוקבת אחר הנעשה. בין הרבים והניצים, בין מריאט, בעלה הגנן, טליק, קנקן התה, פיקולו. לא אומרת מילה. אני כמובן לא ככ נוטה לתמוך בפעילות של טליק קנקן התה ואני יודעת שאם הם יפתחו אתר אחר אני לא אהיה שם. אני אשאר פה עד הסוף ואחכ הכל יאבד. אולי. כי בין הקולות שאומרים שסוגרים יש כאלה שאומרים שלא סוגרים. אילנה אומרת לא סוגרים, הגנן אומר כן סוגרים ליתר אני לא מאמינה. הם אינטרסנטים חמומי מוח. נסיתי לעשות גיבוי לא הלך. אז הכל יאבד. כל מה שכתוב כאן בקשר לאחותי ואני מסתמכת על זה ילך לאיבוד. אצטרך לסמוך על העוד ועל הזכרון. בינתיים גם כאן בעצם לא קורה כלום. האתר מתפקד עדיין וחוץ ממריבות וסערות בכוס של מים אני לא רואה כלום. הזמן עומד מלכת. מה שיהיה יהיה.

סיפור בזיג זג

ככה זה נראה. אני חושבת. פעם נראה לי שסוף העולם הגיע ואחכ זה מתאזן ושוב קורה משהו ושוב זה סוף העולם ושוב זה מתאזן.

ונראה שהכל או כמעט הכל קשור בבן הצעיר שלי. הזיג זג הזה הוא שלו וזה משפיע על כולנו.

כרגע הוא נמצא בעבודה חדשה. העסק מתחיל להתאזן שוב. אולי. הוא מצא עבודה דומה לקודמת רק שהיא רחוקה יותר מהבית. הוא אומר שהמשכורת שם יותר טובה ועובד איתו חבר שלו. שיהיה. רק שמהאוטו שלי אני יכולה לשכוח. הוא השתלט לי לגמרי על האוטו. אני כל הזמן חושבת אילו הוא לא היה כאן. האם היה יותר טוב או יותר גרוע. תמיד אני נמצאת איתו על מסלול של התנגשות. עכשיו הוא לוקח לי את האוטו ולי יש רק כמה שעות שאני יכולה להשתמש בו. נכון שאני לא משתמשת בו כבעבר אך אני משתמשת. 

את העבודה הזאת הוא התחיל השבוע. מבחינה כלכלית הוא כמו בהתחלה. אין לו גרוש על התחת. אני צריכה לכלכל אותו והוא זולל בכמויות. אני רק מכינה משהו תוך שעה זה נגמר. בהתחלה עוד קבלתי את זה. ידעתי שהוא בא מאוסטרליה, ידעתי שהוא בא לעזור לי, ידעתי שיש לזה מחיר. אבל היום נראה לי שאני לא כלכך רוצה לשלם את המחיר מה גם שהוא פחות עוזר, אני פחות זקוקה לעזרה ומשתדלת לא להיות זקוקה בכלל.

הוא הביא לי חתולה. זה היה הדבר האחרון בעולם שרציתי ושהייתי זקוקה לו. לא היה לי אומץ להגיד לו לא. ממש סבלתי ממנה ואני עדיין סובלת. הוא גם אמר לי איך לטפל בה. מה לעשות מה לא לעשות. ולא מתוך ידע. אסור לסחוב אותה בצוואר אסור לשים אותה בכלוב מותר לה להסתובב בכל מקום ולהרוס כל דבר שהרי בין כה וכה אין לו ערך ואני צריכה לאהוב אותה ולשחק איתה. הוא עצמו ישן, עבד בצהרים וחזר כדי ללמוד לפסיכומטרי. אמרתי לו אולי נפטר מהחתולה לפחות בזמן הלימודים שכן קצת קשה ללמוד כשחתולה מופרעת מסתובבת לך ואני אין לי כוח לשחק איתה. דבר אל הקירות העצים והאבנים. עכשיו הוא סוף סוף סיים את הלימודים והציון שלו לא גבוה במיוחד. הוא חשב שיהיה לו ציון מספיק טוב כדי לקבל מילגה כשילמד בארהב. אז לא יהיה. והכל בגלל החתולה הזאת אבל לי כבר אין מילה בבית שלי.

בגלל הלימודים הוא הפסיק לעבוד. מאז פסח הוא לא עבד או יותר נכון עבד בקושי. מקווה שעכשיו הוא יחזיק יותר מעמד בעבודה. גם שהיא לא ממש מכובדת. עד פסח הוא עבד בבית קפה ההוא וזה הציל אותו כי היו לו בעיות עם הבנק. גם עכשיו יש לו בעיות עם הבנק רק שאז הייתי יותר טולרנטית אליהן. 

זה הסיפור של הזמן האחרון. אני מנסה לפענח מה מציק לי ובהחלט הפעם זה הבן הצעיר. לפני כן הציק לי עניין הצוואה והירושה. אני לא יכולה לומר שזה לא מציק לי עכשיו. גם זה מציק, מאוד מציק. כרגע אני בהמתנה. אני חושבת עד שאמא נפטרה הייתי במצב של איזון. אני לא בטוחה. אני מחפשת את האיזון. אולי בהתחלה היה. כשקנינו את המקרר. איך שלא יהיה כרגע הוא מגיע. עד שהוא יופר שוב מכל סיבה שהיא

סיפור בזיג זג

ככה זה נראה. אני חושבת. פעם נראה לי שסוף העולם הגיע ואחכ זה מתאזן ושוב קורה משהו ושוב זה סוף העולם ושוב זה מתאזן.

ונראה שהכל או כמעט הכל קשור בבן הצעיר שלי. הזיג זג הזה הוא שלו וזה משפיע על כולנו.

מה נהיה

הרבה זמן לא הייתי כאן. אני מחכה מה יוחלט עם ישרא. ואצלי לא קורה הרבה. היו בחירות, עמך ישראל בעיקר השמאל לא מקבל אותן הכל כזה נרגע כאילו. אז נחכה עם ישרא. כל חצי שנה מריאט אם היא בפנים או בחוץ מעוררת פרובוקציה, פחות ופחות מתיחסים לזה וגם אני בחרתי לא להתיחס. אם האתר ימות זה כבר לא משנה. בינתים הוא חי. בפייסבוק מנסים לעורר משהו, לספר כמה ערוץ 10 הוא רע, שיהיה. בינתים ישרא שוב לא נסגר וכמו באגדה על הזאב פעם אחת היא תצרח מריאט ואף אחד לא יגיב וישרא באמת יסגר.

טוב ישרא עדיין כאן, גם אני עדיין כאן אם כי אני מתקשה להעלות משהו אם יש. יש לי למשל שכנה חדשה שיש לנו איזה גורל משותף. היא גם עברה אירוע מוחי וגם לה יש משפחה מחורבנת. בעצם אצלי כבר אין משפחה מחורבנת. היתה. הם מתו ונשארה רק האחות הזאת שלא שמעתי ולא ראיתי. אצלה יש הכל. אצל השכנה. אמא מחורבנת, אחות מחורבנת, ילד מחורבן והיא גם מסובכת עם משרד הרווחה. סיפור דומה אבל שונה. היא אפילו מקנאה בי. מצחיק לגלות שיש מישהו שמקנא בי. לפעמים החיים לא יאומנו.

מעבר לזאת אין משהו גרנדיוזי ראוי לציון. על פני השטח לפחות. חם. היה כל כך חם שאפילו המזגן לא קרר. אולי הוא שוב לא בסדר… וזהו בעצם. אני כאמור מתקשה להעלות דברים אולי בגלל שישרא עומד להסגר בפעם השלישית וזה גורם איזה מן שיתוק או שבאמת אין מה לספר עכשיו. קורה.

באיזה שלב נגמרות לך המילים. מנסה להגיד משהו. לא יוצא. אולי אין לי בכלל מה להגיד. אולי יש אבל אין למי. ישרא שוב מקטרע. כל חצי שנה הוא מקרטע. אני כבר לא יודעת אם הקרטוע הוא אמיתי. מה שבטוח הוא מבריח אנשים. אני שואלת שוב אם ישראבלוג היא הפלטפורמה הנכונה עבורי. אם היום ישראבלוג היא פלטפורמה נכונה עבור מישהו. קשה לכתוב באוירה כזאת. אולי יסגרו אולי לא אני כבר לא יודעת. מה שברור הוא שאחרי טליק וקנקן התה אני לא רודפת. יש כוונות נסתרות ואני רק מעונינת לכתוב. לא להכנס לעניני ההנהלה והרי הכל פוליטיקה אינטרסים ותככים. חבל. אבל ככה זה כנראה בכל מקום. חבל שאתר מפואר כזה מגיע אל סופו אך זוהי כנראה דרכו של עולם. אחד הבלוגרים שואף להיות מנהל וככה זה נגמר. הכל.

שוב זה חוזר

שוב סערות בישרא. הפעם לא נקלעתי לתוכן. ראיתי מראש מה שהולך להיות. אני אלופה בלראות מה שהולך להיות אם כי אני אפס מאופס במציאת פתרונות. חשבתי לרגע שאולי הפעם הידיעה של מריאט תעבור בשלום. אחרי הכל היא לא חברת מערכת ואני לא יודעת מאיפה היא יודעת. אני לא חושבת שזה התחיל ממנה. שוב קנקן התה, מן צרה צרורה שאני לא יודעת מנין הגיע אך מוביל אותנו לאבדון, התעורר. ״ האתר לא מתפקד האתר לא מתפקד״ מה לא מתפקד? שהמומלצים לא מתחלפים. זה מה שהוא רוצה להיות מומלץ. נכון שזה לא היה זה כמו בימים הטובים אך הנושא החם היה מתחלף והמומלצים גם כן, לא בקצב של פעם אבל בכל זאת. מרגע שהתעורר קנקן התה ההנהלה החליטה לא לגעת בישראבלוג בכלל. ואז מריאט נכנסה שוב לתמונה. ״סוגרים את ישרא״ סליחה, מה את קופצת. את הרי פוטרת ואת הרי לא תעשי לנענע חיים קלים. 

ואז שוב נכנס טליק לתמונה. אוי אברוך. וכרגיל בהתחלה זה מינורי אחכ הוא נכנס בעובי הקורה בלי להבחין מימינו ומשמאלו. רגע טליק, תרגע תרגע. אתה שמעת שסוגרים את ישרא ממי? ממריאט. זו הפעם השלישית שהיא מחוללת כאן סערות. וכל זאת בגלל ידיעה על פטוריה. אם מפטרים את מריאט זה לא אומר שסוגרים את ישרא. זה אומר רק שמפטרים את מריאט. אז פעם אחת עמדו לפטר אותה היא חוללה סערה ולא פיטרו אותה . פעם שניה עמדו לפטר אותה היא חוללה סערה וכן פיטרו אותה. הפלא ופלא לא סגרו את ישרא, ועכשיו שוב אותו סיפור מריאט אומרת שסוגרים את ישרא וטליק כבר מתעורר ומאים. רגע אבל ההנהלה אמרה שהיא לא סוגרת אז אולי תאמינו להם ולא למריאט. היא כבר בחוץ. אבל אין עם מי לדבר. אני כבר לא אומרת כלום. תמיד יצוץ עוד אחד שרואה את הדברים כמוני שמריאט החליטה לגרום פה נזקים וטליק ממשיך את דרכה. השילוש הקדוש קנקן התה טליק מריאט סוגרים את ישרא. או אולי לא. אולי ההנהלה החליטה להפטר מהמזיקים האלה. הרי לא אנחנו נקבע לערוץ 10 את מי להעסיק ואת מי לא.

רק חבל שכל סערה כזו מבריחה עוד ועוד בלוגרים. כי מי רוצה להיות במקום שאחת לחצי שנה מאיימים שיסגר?

ואני, מה אני עושה? אני הרי לא אצטרף לטליק וחבריו. אני יכולה לגבות את הבלוג. לא יודעת מה זה אומר ולא יודעת איפה אמצא אותו איך אמצא אותו. אני יכולה להעביר את כולו למקום אחר כולל הרשימות בצד? לא יודעת. אז נתפלל שסערת מריאט השלישית תעבור בשלום כמו קודמותיה, יתכן שיעשו גם משהו עם הפגע רע הזה קנקן התה, יסגרו לו את הבלוג או משהו אם הוא יוצא נגד ההנהלה ואם לא כרגע הבלוג שלי במצב של העלמות. זה חבל , יש לי שם חומרים משפטיים חשובים. ככה זה. לך תסמוך על האינטרנט.

ולסיום בקשה. הבלוג הזה הוא פרטי וסגור. אני אבקש שישאר כך ודבר שלא ידלוף ממנו לקנקן התה לטליק למריאט ולהנהלה. תודה.

זוטות

דומה כי המצב במקהלה מעמיד בסיכון את הנסיעה שלי לאירופה קנטט שבהונגריה. אני מאוד נפגעתי מכך שלא הזמינו אותי ועוד יותר שאמרו לי שלא מזמינים את כולם ולכן אני לא מוזמנת. אני לא כלכך חדשה במקהלה וחדשים ממני כן היה להם מקום במסיבה. אם זה כך אני לא באה.

אבל שוב זה בספק. אני הולכת למקהלה בשבילי או בשבילם. לחשוב אולי כמה המקהלה תורמת לי למרות הכל. כולל הופעות, פיתוח קול, נסיעה לחול. האם בגלל שלא הזמינו אותי למסיבה לא לנסע לחול? זה נשמע טפשי ואף על כי כן בגדול זה לגמרי לא טפשי. הרי הם מסוגלים לרוץ מהר, לעזוב אותי לבד, כבר היו דברים מעולם. יכולתי להסתובב לבד. עכשיו אני לא יכולה. אני יכולה לסמוך עליהם? אני זוכרת את הולנד. זה היה סיוט. אז מה עכשיו? אני ממש לא יודעת מה לעשות והזמן אוזל.

 

הבן הקטן שלי עושה צרות. לא רוצה לעבוד. עבד בבית קפה והפסיק. כבר חודש הוא לא עובד שם. אני לא יודעת איך אשרוד. מצד אחד כל העולם רוצה ממני כסף, מאותו צד יש עוד שני פיות להאכיל ביחס לשנה שעברה. הבן והחתולה. במקום לעבוד הוא ישן כל היום וגם כשהוא קם הוא עייף. עד עכשיו הוא למד לפסיכומטרי של ארהב אז התאפקתי. עכשיו הוא כבר נגש לבחינה אז גמרנו. לא. לא גמרנו. הוא עדין בבית. לא זה לא מדויק. הוא עובד בגנים עם בעלי חיים ולוקח לשם את האוטו שלי אפילו בלי לשאול בדיוק באמצע היום. למשך שעה או 3 שעות. כך שאם אני רוצה לנהוג כבר לאיזה מקום אני לא יכולה.

 

ואיאפשר לסיים בלי להזכיר את הנסיכה מפלנטה אחרת. שרלוט אליזבת דיאנה. באמת פלנטה אחרת. כאן אנחנו מבכים את אור אסרף, מנסים להקים ממשלה, הפרובוקציה התורנית של השמאל היא לרכב על גבי הכאב של האתיופים. לפני שבוע דובר על זיהום אוויר בחיפה שאיכשהו נמוג בתהום הנשיה אבל בארץ האגדות נולדה שרלוט הקטנה. אולי אקרא לחתולה בשם שרלוט. נראה לי מתאים.

 

ועוד משהו. ישרא עומד להסגר ביוני-יולי. כך הודיעה מריאט בפייסבוק. אני מנועה מלהגיב. 

 

ועוד משהו בהחלט אחרון להפעם: בבדיקות האחרונות שלי חל שיפור. אני לא מרגישה שום שיפור אבל אם בעלי המקצוע אומרים ויש להם הוכחות מי אני שאתנגד

הליכת ג׳יין

הליכת ג׳יין בדרך אל הים זהו פרויקט המחבר את העיר עם הים ובו נערכים סיורים סביב הים.

לא ידעתי הרבה על הסיורים האלה, נאמר שהם קלים להליכה, שווים לכל נפש אז החלטתי להצטרף, כאשר אני בעצם לא יודעת כלום על הסיורים כולל מסלול שעת יציאה ומקום מפגש.

שמנו פעמינו לבת גלים, זה היה הדבר היחיד שזכרתי מהפרסומים וקויתי לטוב. בעצם לא קויתי לכלום. הלכנו כמו כל שבת לכיוון אחת המסעדות. הפעם התמקמנו במסעדה שהחליפה את יוטבתה בעיר שמה סולטנינה או משהו. התישבנו קרוב לים, מזג האוויר היה נפלא לשם שינוי. האוכל לא משהו, השירות גם לא משהו אבל הים כן וזה מחפה על הכל.

קמנו כשפנינו מועדות לסיור על החוף כשלפתע נעמדת לה אשה, מחלקת ברושורים ומאגדת סביבה קהל. זו היתה מדריכה מהליכות ג׳יין. וואו בדיוק חיפשתי אותה. אפילו לא חיפשתי. היא פשוט הופיעה לי ככה. יש! מצאתי את גיין בלי לחפש כלל.

השעה היתה 3:30 משך הסיור שעתיים והוא התמקד בסטלה מאריס שהוא בעצם מאריס סטלה. ולשם צריך לעלות ברכבל ובעצם היינו שם בשבוע שעבר. גם שם היינו באיזו מסעדה – קאלאמאריס שמה, ואחכ סיירנו קצת במקום, בכנסיה, בנוף המהמם… זה נחמד לבקר בנוף המהמם אבל שבועיים רצוף?

ג׳יין ג׳יין. היא תמשיך לסטלה מאריס או מאריס סטלה ואנחנו המשכנו לסייר על החוף.