יוצאים מן החורים

לאט לאט זה משתפר

היום כבר יצאתי מהבית אפילו בגשם.

לקחתי את המפתחות של האוטו ונהגתי.

יש דברים שכבר עשיתי קודם.

למעשה אני נוהגת בערך שבוע. נסעתי לים, בשבת נסענו הכרמלה, בטו בשבט , היינו בטאבון הנהדר, השארנו שם 80 שח וזאת ארוחה ל-3 אנשים, היינו גם בחורשת ה-40 ומצאנו שם הפתעה לא נעימה. רציתי לראות טבע , כלניות, ירוק פרחים, במקום זה מצאתי חפירות ארכיאולוגיות וזה ממש הרגיז אותי, להפוך את הירוק של הכרמל, או מה שנותר ממנו לאתר עתיקות. עוד יותר התרגזתי כאשר גיליתי שהעתיקות לא מכאן אלא הובאו מהר הנגב ממקום שנקרא רמת מטרד. אכן מטרד. רק למה להעביר את המטרד מהנגב לכרמל.

לפיזיותרפיה גם כן הגעתי בכוחות עצמי, לא באוטובוס ולא עם הבן. אוטובוס זה נורא. לחזור לנהוג זה כמו לחזור לחיות.

לאט לאט התיפקוד של היד משתפר

אני יכולה לתפוס כוס בכל האצבעות

אני יכולה להכין קפה בדרך נורמאלית

אני יכולה כבר לקשור שרוכים

אני יכולה כבר ללבוש ג’ינס עם כפתורים ולא מכנסיים עם גומי

אולי באמת ארשום לי דוח התקדמות.

הנה לפני שבועיים הלכתי לאירוע של ריקודי עמים בטכניון.

לרקוד יכולתי. לנהוג לא.

החייל הביא אותי אפילו לטכניון לא יכולתי לנהוג

היה אירוע נהדר.

פגשתי אנשים שלא ראיתי שנים, זכיתי להמון התעניינות במצב היד, כל אחד היה לו מה להגיד, מה לייעץ , איך לעודד…

יש עוד המון עבודה

אולי ארשום כאן לאט לאט איך זה משתפר.

טפו טפו שרק ישתפר עד להחלמה מלאה

 

 

זה לא כמו שזה נראה

לפעמים אני שוקלת לחזור לאמריקה.

לפעמים אני מצטערת שבאתי לכאן בכלל

אבל כשאני נזכרת איך היה באמת

זה דורש חומר למחשבה

 

קשה היה בהתחלה באמריקה

לא ידעתי את השפה

לא ידעתי את המנהגים

עד הפרט הקטן ביותר.

חשבתי שאני יודעת אנגלית

לא באמת ידעתי.

אפילו לבקש סליחה לא ידעתי.

בארץ למדנו שסליחה זה pardon

והשימוש ב excuse me אינו מכובד

אבל עד מהרה למדתי שהביטוי הכי שגור אצל האמריקאים זה excuse me

ואילו i bag your pardon זה משפט שנאמר בכעס.

רוב הזמן לא הבנתי מה מדברים אלי

רוב הזמן לא ידעתי איך לדבר כדי שיבינו אותי.

לא ידעתי איך קונים אוכל. המשקל שם ב pounds או Lb

לא היה לי נעים להיות זרה.

תמיד שאלו אותי where are you from או how do you spell your name

אפילו לא ידעתי איך עוברים כביש. אם הולכים במרכז מעבר החציה או מצד ימין

בכל דבר קטן יש חוקים ותקנות ומנהגים בלתי כתובים שאצלם זה מובן מאליו ובשבילי זו חידה.

הרגשתי כמו בבועה

מזל שמצאתי שם בועה ישראלית

בטלוויזיה דיברו אנגלית כמובן ללא תרגום כמובן ואני לא הבנתי כמובן.

והמבטא האמריקאי הזה שניסיתי להבין וניסיתי לדבר בו

זה קשה. אמרתי במסיבה אצל הבוס של בעלי. עכשיו אני מבינה את העולים החדשים, 

לפחות יש בשבילם משרד הקליטה מה יש בשבילי?

הייתי צריכה לצאת לסידורים כל הזמן גמגמתי. אפילו את הכתב שלהם לא הבנתי. הם כותבים אחרת.

אני זוכרת שרשמתי את סוסון לגן. אני זוכרת את היום הראשון שלו בגן

הוא ראה מלא ילדים מדברים בשפה מוזרה

waaa waaaa waaa הוא חיקה אותם וצחק

מידות ומשקלות, מיילים, טמפ פרנהייט מה זה אומר?

כשהלכתי ברחוב או בפלזה והסתכלתי על מישהו הוא לא הסיט את עיניו כנהוג במקומותינו, הוא הסתכל בחזרה ואמר היי how are you today . לא ידעתי מה לענות לו, קטע ממש מביך.

לקח לי הרבה זמן להשתלב ולהבין את רוח המקום

אפילו לעמוד בתור לא ידעתי. אצלינו זה הולך לרוחב. אצלם זה הולך לאורך וכשנעמדתי כנהוג במקומותנו אף אחד לא אמר לי מילה פשוט התעלמו ממני.

רציתי להיות בסדר.

היה לי קשה להיות בסדר

ומזג האוויר. איך היה שם מזג האוויר. ככ קר שאי אפשר לדמיין

ומה לובשים ואיך מתלבשים ואיך האופנה ואיך קונים בגדים ומה נחשב זול ומה נחשב יקר.

אפילו הגיל לא כמו בארץ

כשהלכתי לסדר social security number שאלו אותי בת כמה את. אמרתי 34. אבל בשבילם הייתי 33 גם אם זה היה 5 ימים לפני יומולדת 34 .

הייתי בבית בהתחלה מנסה לקלוט מה הולך פה…

 

 

וכשאני נזכרת בקשיים האלה אני שואלת כדאי שוב? בגיל שלי?

 

 

 

 

 

 

אז איך זה התחיל

שבת 1.12. אני בדיכי לא חשוב למה.  הרי אף פעם אני לא יכולה לדעת למה בדיוק אני בדיכי. אולי זה החורף, דכאון חורף, אולי בגלל התרגיל המסריח של אמי ואחותי, אולי בגלל איזה פתרון שמצאתי שהחייל אוהב וסוסון מאוד לא אוהב, אולי בגלל השחרור המתקרב של החייל שמכניס אותנו ללחץ. אני מחליטה לבלות את כל היום במיטה. שבת ונמאס לי להיות קצינת הבידור של הבנים שלי. יום יפה היום אומר סוסון. הולכים לים. לא בא לי ללכת לים אני רוצה לנוח. אני אומרת. אתה בחור גדול, אתם בחורים גדולים תלכו לבד. איך אני אגיע? שואל סוסון. תקחו את האוטו, תקח מונית אוטובוס מה שבא לך. סוסון מתחיל להשתולל.  להפוך את הבית, לפזר את העיתונים, לפזר את המסמכים, מתחיל לקלל, אני אומרת לו תסדר את זה, הוא עונה לי מי את בכלל, וממשיך לקלל. לחייל נשבר מהרעש והקללות שלו הוא מכניס לו אגרוף. האגרוף פוגע בי. ואני רק רציתי לנוח, סוסון רק רצה ללכת לים, היה באמת יום יפה וככה זה נגמר. הילדים בהלם. עכשיו הרבה זמן שלא אקח אותם לים, אפילו לא אכין אוכל ולא אסדר את הבית. הם יצטרכו לדאוג לעצמם. מעבר לזאת הם יצטרכו לדאוג לי בעיקר אם מצפונם מעיק עליהם. הפתרון שמצאתי מתעכב. אולי זה פתרון רע אם זה מביא ככ הרבה לחץ….


זו לא הפעם הראשונה שאני מרגישה לא טוב וסוסון מתנהג ככה. אני התרעתי פעמים רבות על ההשתוללויות שלו. הפסיכולוג שלו אמר זוהי תגובה לשינוי סטנדרטים העובדת הסוציאלית אומרת זה בגלל שהוא מתוסכל על חוסר הצלחתו בחיים. כל עוד אין פגיעות גופניות הכל בסדר. ואני חושבת שזה לא בסדר… ההשתוללויות האלה הן לא בסדר. והפעם זה כן הביא לפגיעה גופנית. נכון שהוא לא היה זה שפגע אבל הוא היה זה שגרם לכל זה…. צריך לטפל בהשתוללויות האלה. אי אפשר לחיות ככה. נכון שרוב הזמן הכל שקט וחביב ואנחנו הולכים לים ולמסעדות ולסרטים ומטיילים קצת אבל ככה אי אפשר לחיות…


עכשיו אנחנו כבר חודשיים אחרי כמעט לא רואים את הסוף. התחלתי פיזיותרפיה או יותר נכון ריפוי בעיסוק. אני יושבת במכון, שמה את היד במים חמים, עושה הברגות מרגישה כמו בגן ילדים. בא לי לבכות . ואני רק רציתי לנוח…. מנסה לצאת מהחור, מזג אוויר נאה, טו בשבט הגיע, השקדיה פורחת ושמש פז זורחת אבל עמוק עמוק העצב בעיניים.

לא רואים את הסוף

כבר שבוע וחצי מאז הורידו לי את הגבס והיד נפוחה וכואבת. האצבע עקומה כבראשונה מורדמת ומונשמת. לא יכולה להזיז אותה. לא אותה ולא את 2 האצבעות מסביבה. לא יודעת מה עשו לי שם. רק שברתי אצבע, דפקו לי את כל היד. הכאבים עזים יותר מתמיד. יותר מאשר ביום בו שברתי את האצבע. כמעט חודשיים ולא רואים את הסוף. לא ראיתי דבר כזה. חשבתי בהתחלה שזה שטויות. רק אצבע שבורה וזה יחלוף מהר. רק קיבוע צריך שהרי פעם לפני שנים רבות שברתי אצבע ביד, חיברו לי 2 אצבעות עם תחבושת שלחו אותי הביתה והכל הסתדר. שאלתי אז מה עם גבס לא שמים אצבעות בגבס כך אמרו לי וזה היה בסדר. גם עכשיו זה התחיל מכזה קיבוע אבל זה המשיך לגמרי אחרת.


לא מבינה איך זה הסתבך ככה. נכון שזה לא אותו שבר כמו שהיה אז. האצבע התעקמה וכל כף היד הכחילה. מצאו ברנטגן עוד שברים חוץ מהאצבע הזאת. שמו לי גבס ושלחו אותי לניתוח. רק שכזכור היתה שביתת אחיות והניתוח התעכב. פניתי לדר’ דרייפוס. דר דרייפוס הוא כירורג כף יד ותיק וידוע בחיפה והוא מוכר לי מהחוגים לריקודי עמים. שמו הולך לפניו. פניתי לדר דרייפוס כדי שיעשה לי ניתוח בפרטי הוא הסתכל ברנטגן ואמר: את בכלל לא צריכה ניתוח. לא האמנתי למשמע אוזני. אחכ ראיתי שחסרים לו במחשב כמה צילומי רנטגן. קבענו תור להעביר לו את הצילומים ביום שהוא עובד בקופח. הבאתי לו את הצילומים הנוספים והוא קבע שוב: את לא צריכה ניתוח. ליתר בטחון הוא שלח אותי לצילום נוסף הסתכל שוב ואמר, להתראות ב25.12 להוריד את הגבס. זהו? שאלתי בפליאה. זהו הוא אמר.


הייתי כבר מבולבלת. הנה בבית חולים כרמל אני ממתינה לניתוח בצום והוא אומר שאני לא צריכה ניתוח. אבל אני רואה שהאצבע עקומה. והוא אמר מילים טובות על הרופאה שעמדה לנתח אותי. עוד באותו ערב קראו לי לניתוח. החלטתי לבוא.


אילו רק שמעתי לו. אילו הייתי אומרת דר דרייפוס אמר שלא צריך ניתוח. הייתי היום כבר חודש בלי גבס. אבל לא שמעתי לו. באתי והתייצבתי לניתוח. הרופאה שהוא סמך עליה קרקרסה לי את כל היד. היא מצאה משהו גם בשורש כף היד תקעה לי שם ברזלים שתי וערב. ובסוף עשתה לי חבישת בלון. ככה קוראים לזה. אחכ החליפו לי את הבלון בסד פלסטיק רצועות. כל הזמן סבלתי מכאבים. הרגשתי שהאצבע נרדמת לי. לפני הניתוח התחושה ביד היתה נורמאלית עכשיו חשתי כאבים ונימול. היא בדקה אותי הרופאה ואמרה שהכל בסדר רק חבל שהחולה הישראלי המצוי לא סומך על רופאיו. שחררה אותי הביתה בלי חבישה בכלל. האמון שלי בה הלך ופחת. יש לך רופאה נהדרת אמרו לי אז בחדר ניתוח ותהיתי אם לא התכוונו לומר חייכי אכלת אותה תתפללי שתצאי מזה בשלום.


באתי לביקורת כמתוכנן. הפעם היה כאן רופא. הוא עובד אחרת כך אמרו. הוא לא עושה חבישות בלון ובכלל הוא אחרת… אילו הוא היה עושה לי את הניתוח אולי הכל היה אחרת. הוא למעשה היה זה ששלח אותי לניתוח. אבל זהו. הוא כבר לא אחראי. בכז הוא שם אותי בגבס, אמר שהכאבים נובעים מכל הברזלים שהיא שמה לי ביד קבע לי תור לניתוח נוסף להוצאת הברזלים. נו טוב, עכשיו נגמור עם זה חשבתי. רק מי יעשה לי את הניתוח? היא.  ושוב שמעתי יש לך רופאה נהדרת מה שכמעט הכניס אותי להתקף חרדה. הפעם לא היתה שביתת אחיות. הביח עבד בפול גאז אבל האחיות היו מגעילות. העיקר שקיבלו תוספת שכר. אחרי הניתוח שוב גבס ושוב כאבים. מה יהיה עם הכאבים האלה?


עכשיו אני שבוע וחצי בלי גבס. אין לי כבר ברזלים ביד. הכאבים חזקים מתמיד. למה, למה לא שמעתי לדר דרייפוס המהולל? מי יודע כמה זה עוד יעלה לי.

משהו בשביל יאיר לפיד

 

 

שיר אהובת הספן
ריטה
מילים: יאיר לפיד
לחן: רמי קלינשטיין
קיימים 3 ביצועים נוספים לשיר זה :
ביצוע:  בחר ביצועלהקת חיל היםרמי קלינשטייןדוד ד’אור ושלמה בר

אקורדים 

הרוח שוב מוסרת
הודעה לים
רגע עוברת
רגע נסגרת
בין שערי הנמל

 

יש ניחוח ערק
ורשתות קרועות
שיר אהובת הספן הנשכחת
שיר הנשים המחכות

 

הוא לא ידע
איך היא קנאה בספינות
הוא לא ידע
איך היא חכתה בלילות

 

רגע לא בטוח
מול מפרש רטוב
זעם הרוח
מכה את המים
את לב הנשים על החוף

נר אחד ברוח
שאינו כבה
דולק בחלון
שתאר ג’ורג’ אמאדו
הים האכזר ההוזה

 

הוא לא ידע…

 

הרוח שוב מוסרת
הודעה לים
רגע שותקת
רגע מספרת
הלילה מת הספן

 

הוא לא ידע…  
 

קצת על הרקע של השיר

קרב יום

עוד יומיים ועדיין לא החלטתי.


ברור לי שאתן את קולי לאחת ממפלגות הימין. רק איזו.


יש 3 שההבדלים ביניהן לא לגמרי ברורים.

הליכוד – זו המפלגה היחידה שאני יכולה להגיד עליה שאני יודעת מה היא עושה. להגיד שאהבתי? זה יהיה שקר. לא אהבתי הרבה דברים. גם את העומד בראשה אני לא ממש אוהבת אם כי התקבל הרושם שאני דלוקה עליו. פשוט אין לו חוט שידרה. התקשורת ממשיכה לחגוג עליו ועל אשתו והוא שותק. לא מבינה את זה. כמו ילד כאפות כל אחד יכול לומר עליו משהו החל מביבי פיפי וכלה בלזרוק את הזבל. כל אחד יכול לומר שהוא רוצה להפיל את נתניהו ונשאר בחיים. זה לא צורה של מנהיג מפלגה ולא מנהיג מדינה. יש מפלגות רבות שהמצע המרכזי שלהן הוא הפלת נתניהו ותו לא. אפילו אין להם אלטרנטיבה. והוא שותק. לא אוהבת. צריך לתת כבוד לראש ממשלה וראש הממשלה צריך גם לשמור על כבודו. זה לא קורה. בדיוק כמו שכתבתי ב2009 . אפילו בבטן הרכה שלו הצליחו לפגוע, בבייבי שלו, וזו המדיניות הכלכלית. לי אין ספק שהמדיניות הכלכלית שלו מצויינת, לפחות עד המחאה החברתית ואת זה יכולים לומר הרבה כלכלנים ובנקאים אך באו חכמים והפכו את הקערה על פיה. במקום להצמד לאני מאמין שלו הוא נכנע לחבורת מלעיזים שאין להם מושג בכלכלה שהצליחו לשכנע את רוב הציבור שהמצב כאן נוראי. לא נוראי ולא נעליים אבל לך תשכנע. התוצאה פגיעה בחיילי צהל, טיפולי שיניים חינם לילדים חינוך חינם מגיל 3 וגרעון כלכלי. אם אתה מאמין במשהו לך על זה. בכל המקרים הוא מוכיח את אותה הססנות. הוא מתנגד לפנוי ישובים אך פינה את בית האולפנא ואת מיגרון בגלל עתירה של אותו אופנהיימר, שתיכף נגיע אליו. הוא ממשיך לחשוב כך ולעשות אחרת וגם היציאה שלו נגד הסרבנות של בנט מורה שמיגרון זה לא הפינוי האחרון. אמרתי שלחץ אמריקאי יהיה חזק יותר בעיקר שיודעים שהוא לחיץ ואכן כבר בתחילת כהונתו היתה תביעה מאת האמריקאים להפסיק את הבניה בגדה והוא הפסיק לבנות. לא נשמעה כזאת לא נעשתה כזאת עד היום. אז אולי במחשבה הוא איש ימין, בביצוע הוא לא משהו. מנגד יזקפו לזכותו, לפחות לדעתי הטיפול שלו בשריפה בכרמל והחזרת גלעד שליט הביתה. מעניין למה כל זה לא בקמפיין הבחירות שלו. זה היה יכול לעזור. הוא אמנם משוכנע שראשות הממשלה בכיס שלו אבל לא צריך לזלזל. נתניהו הוא כמו מורה שלא מצליח להשתלט על הכיתה שלו. אני רוצה כזה מורה? לא ממש


בעוד נתניהו רופס יש לצידו כמה אנשים טובים שמזכירים שהליכוד היא אכן מפלגת ימין. ציפי חוטובלי, פייגלין, שאולי הם יחזיקו אותו לפני שהוא מתמוטט ונופל. אולי לא.

בנט – בניגוד לנתניהו האיש הזה עושה רושם שנראה שהוא יודע מה הוא רוצה וגם מתכוון לממש. לפחות יותר מנתניהו. כך הוא לפחות נראה. רהוט, בוטח בעצמו, בוטח בדרכו. המדיניות שלו לגבי פינוי יהודים מבתיהם ברורה יותר. הוא אומר לא. אפילו העיז לומר שהיה אומר לא אילו ניטל עליו לעשות זאת בתור חייל. האמת שאני איתו לגמרי בקטע הזה. לא לפנות יהודים ואם כן לא חיילי צהל. בנט לא מועמד לראשות הממשלה ובעצם הוא יזכה בהרבה מנדטים כך שהוא לא צריך את הקול שלי.

עוצמה לישראל – אודה ולא אבוש שאני מסכימה כמעט ב 100% עם המצע הפוליטי שלהם. גם עם הפעילויות וההפגנות. צריך שישמע קולם. נגד חנין זועבי, נגד עוד הרבה דברים. לדעתי הם צריכים להיות בכנסת. לי חשוב כדמוקרטיה שיהיו גם אנשים כמו ברוך מרזל ואיתמר בן גביר  בכנסת. לא יתכן שיהיו בכנסת אנשים כמו חנין זועבי, אחמד טיבי שפועלים בגלוי נגד המדינה ואילו אנשים כמו מרזל ובן גביר שפועלים באופן קיצוני למען המדינה לא יהיו. ואם לא הם אז לפחות אריה אלדד ובן ארי. בכל מקרה הם יהיו באופוזיציה. הרי לא יתכן שנתניהו יתחבר לקיצונים כאלה.


השאלה רק אם אתן להם את קולי אני יכולה לסמוך על זה שהימין ישאר בשילטון וירכיב את הממשלה. למרות הסקרים שנתניהו הוא ראש הממשלה הבא כמעט בודאות, אין שום דבר ודאי.

לזכור שרק נתניהו מבין ראשי מפלגות הימין יכול להרכיב ממשלה. שאר המועמדים ישלחו נציגים לכנסת. אולי הוא לא מוצלח אך מה האלטרנטיבה?

מה עם מפלגות המרכז? שמאל מרכז?

שלי – בהתחלה שברה ימינה וחזרה בה. זה טוב. היא גם לא היתה תומכת נלהבת במחאה החברתית ולא יצאה בסיסמאות תוקפניות והזויות. היא נראית טיפוס די חכם, די שקול, די בוטח בעצמו ודי יודע להתבטא. אני לא אתן לה את קולי זה ברור. לא ככ בגללה אלא יותר בגלל מה שהיא מייצגת ומי נמצא איתה במפלגה. מירב מיכאלי, זה עוד כסף קטן והנורא מכל יריב אופנהיימר. בשבילי זה סדין אדום. אני לא אתן את קולי למפלגה בה נמצא פעיל שמאל שפועל למען זכויות הערבים ושולל את זכויות היהודים.

ציפי – ציפי היא לא שמאל. ציפי כמו נתניהו היתה בשילטון ואנחנו יודעים מה היא יודעת לעשות. כמו נתניהו לא אוהבת. עוד יותר לא אוהבת. היא הניגוד הגמור לשלי יחימוביץ’. נתחיל מכאן שהיא לא אישיות שקולה. היא מונעת מתוך דחפים שגובלים באובססיה. נכון, היא היתה ראש המפלגה הכי גדולה ולא הצליחה להיות ראש ממשלה. היא ניסתה להכנס בנתניהו בכל צורה שהיא. התקשורת יש לציין הלכה איתה לאורך כל הדרך ואפילו אנשי תקשורת מסוימים הודו בכך, וזאת משום שהיא עפה על נתניהו בלי חשבון. היא הובילה קמפיין נגד אלי ישי בשריפה בכרמל, היא הובילה את המחאה החברתית בשותפות עם חד”ש הקרן החדשה וגורמי שמאל מפוקפקים, מכרה את נשמתה לשטן, על כן היא נחשבת שמאל בשעה שהיא לא באמת שמאל. היא סתם אנטי נתניהו. היא חמומת מוח, יוצאת בסיסמאות נבובות תוקפניות ומתלהמות. לא מתאים לי שאשה עם OCD תנהל את המדינה. היא לא תנהל. היא בכלל לא אופציה. ועוד לא אמרתי מילה על מיצנע ועמיר פרץ. היא לא תקבל את הקול שלי.

לפיד – טוב בעצם מיהו? הכרנו אותו בתור מראיין חתיך, חמוד, אליל הנשים ונשוי באושר ועושר. הכרנו אותו בתור מגיש אולפן שישי, הכרנו אותו מהכתבות בידיעות, בשום מקום הוא לא נראה כמו היום. זועף. לא אוהבת אותו זועף, צועק, תוקפני. נראה יותר שהוא משחק על איזו במה מאשר זה אמיתי. מה בעצם הוא רוצה? לא יודעת. שיוויון בנטל? זה מצע של מפלגת נישה. דואג למעמד הביניים? בלה בלה. אולי כדאי שיחזור לחייך כי ככה ממש לא בא לי עליו. מה יש לו להציע חוץ מזה? הוא שמאל? ממש לא. הוא ימין? אולי. להצביע לו? בשביל מה. הוא לא אמר שערבים צריכים להתגייס. אז הוא בכלל לא בעד שיוויון בנטל. הוא סתם בלה בלה פקה פקה.

השאלה מה אני הולכת לבחור. נציגים לכנסת או ראש ממשלה.

יוצאים להצביע: מדריך לשירות הבוחר

http://news.walla.co.il/elections/?w=/2780/2609252

היכן מצביעים, מה להביא לקלפי, איך תתפקד התחבורה הציבורית והאם מותר להכריח לעבוד? מדריך מתומצת

טוב, מתוך הסקירה די ברור למי אתן את הקול שלי. מי שהכי מתאים למצע שלי


כמה הערות לגבי המצע שלי בתור קוריוז


חלק מהמצע שלי אכן יושםמוציא לשון


בכל הנוגע לניצולי שואה


בסעיף תחבורה אכן הוחלט להגדיל את המהירות המותרת. לפחות היתה הצעה כזאת


סעיף חינוך מתאים גם לסעיף בריאות. יש לאסור על שביתות במערכת ולפעול על מנת שתקטן הצפיפות לא עי הגדלת המשכורות


במפלגת הישרים הוכח מדעית כי כאב נפשי מתבטא בכאב פיזי וניתן להרגיע עי משככי כאבים ידועים. לכן מי שפוגע נפשית יחשב אלים כמי שפוגע פיזית.

 נראה כי ב walla קראו את הפוסט שלי


בכל מקרה הצבעתי. אני מתנצלת בפני מי שלא הצבעתי עבורו, ממפלגות הימין. כולכם מקסימים אך לצערי אי אפשר להצביע ליותר ממפלגה אחת למרות ריבוי המפלגות. אולי כדאי להעלות הצעה להצביע ליותר ממפלגה אחת

דרושה הסכמה

כבר זמן די רב שהאוטו של אמא נמצא ברשותנו.  מאז שהיא עזבה את הבית. תחילה כשהיתה גרה אצל אחותי היא אמרה שהיא לא צריכה אותו כי אחותי מסיעה אותה במכוניתה לאן שהיא צריכה. היא אמרה שהאוטו יהיה ברשותינו עד שהיא נכנסת לבית החדש. והנה היא נכנסה. האוטו נשאר אצלינו. היא אפילו סידרה לעצמה חניית נכה. היא ביקשה את האוטו חזרה. שאלתי אם היא מתכוננת לנהוג היא אמרה שלא. אז בשביל מה היא סידרה חניה ולמה היא רוצה אוטו שיעמוד סתם כך. היא עשתה חושבים ואמרה שהיא בעצם לא צריכה את האוטו והיא רוצה להעביר אותו עש הילדים שלי. אחותך מסכימה היא אמרה.

אחותי מסכימה? איזה יופי. אמרתי. מי היא שתסכים או לא? אני לא מסכימה שתשלמי לה את שכר הדירה מהבית שעזבת. את שואלת אותי? אני לא מסכימה שתקני לה 4 דירות. את שואלת אותי? טוב. עדיף שלא אפרסם את זה כרגע שמא תתחרט. ביי

2 קטעים

2 קטעים מההופעה האחרונה שלנו בחג של החגים

הראשון הוא המגניפיקט של ג’ון פכלבל. מגניפיקט זו יצירה שנכתבה לרגל כניסתה של מריה להריון מבוססת על שירתה של חנה. ( רמה קרני בה’ כי שמחתי בישועתך שמואל א’ פ. ב’).  גון פכלבל מפורסם בזכות ה canon D יצירה מתקופת הברוק שזכתה לעשרות עיבודים

השני הוא חלק ראשון מתוך יצירתו של בוקסטהודה  Alles was ihr tut . תהנו.

 

 

 

 

 

 

תפסת מרובה

בבחירות לא עסקתי הרבה. זה לא שאני מנותקת אלא שיש דברים יותר בוערים ויותר מעניינים. למשל פרשת הדירות של אמא והאחות, היד השבורה, מזג האוויר. בינתיים אני לא יכולה לעשות הרבה בעניין הדירות בגלל היד השבורה ומזג האוויר. אמנם הורידו לי אתמול את הגבס ומזג האוויר השתפר אבל עדיין איני יכולה לנהוג, איני יכולה ללבוש כל דבר ובחורף זה קריטי, איני יכולה לבשל ולסדר את הבית, בהזדמנות זו אודה גם לכל מי שעזר לי עד כה. לבן שלי שהפך להיות נהג שלי וסוף סוף הסכמתי שהוא ינהג, הוא נוהג לא רע בכלל טפו טפו, לאיש שבא לנקות לי את הבית, לילדים שעזרו ועוזרים לסדר אותו ולאשה שבאה לבשל לי. באמת תודה לכולם. גם למי ששכחתי, וגם את אלה שנהגו לא ככ יפה אני זוכרת רק לא אזכיר אותם פה כרגע. זה עוד לא נגמר הסיפור עם היד. אני שוב תוהה אם בכלל הייתי צריכה לעבור את כל זה. הזכרתי את המושג רפואת רייטינג באיזה מקום. היה רופא אחד שאמר שאני בכלל לא צריכה לעבור ניתוח. גבס יספיק. בדיעבד חבל מאוד שלא שמעתי לו. כי באיזה מקום בימים אלה אני לא מאמינה לאף אחד. אני לא באמת מאמינה שהייתי צריכה לעבור את הניתוחים האלה. אני מאמינה שהרופאים רשמו לעצמם וי על כל ניתוח וכל ניתוח זה תוספת במשכורת, אז למה לא לחתוך להכניס ברזלים להוציא ברזלים לגרום כאבים מיותרים, אולי גם להרוס משהו בדרך. הרי אבא שלי עבר ניתוח מיותר שלא יצא ממנו ושחורי שלי עברה ניתוח שהרג אותה. טוב אני מקווה שזה יסתדר. אם לא יש עורכי דין לענייני נזיקין ורשלנות רפואית.

 

טוב רציתי לעסוק בבחירות. אני רואה שאת כל החוכמות של היום רשמתי גם ב2009. את עניין ריבוי הרשימות, איזה מפלגה אני הייתי מקימה, לא עסקתי בעסקונה הפוליטית כל ההסכמים האיחודים והפרישות כי כל יום זה משתנה. אני רואה ששום דבר לא השתנה מ2009 . רוצים שינוי אבל כלום לא משתנה. למה לכל הרוחות אנחנו צריכים 34 רשימות? למה בארהב יש 2 מפלגות על 300 מיליון איש וכאן יש 34 מפלגות חלקן אותו הדבר עם שינויים קלים, אני למשל לא יודעת מה ההבדל בין בנט לעוצמה לישראל וגם לא את ההבדלים המהותיים בין שלי ציפי ויאיר. וגם לא בתוך המפלגות הערביות ; חלקן הזויות לחלוטין, כמו ליפשיץ שליח האלוהים או אמסלם או אפילו אלדד יניב, על 7 מיליון איש. אני גם לא יודעת איזה פתק שייך לאיזה מפלגה ואם אלך להצביע ודאי ארגיש כמו סלאח שבתי או שאצטרך לקחת אתי את הדף הזה או זה. למה לא מסדרים את הפתקים לפי א”ב?

 

 

חיפשתי את הקטע בו סלאח שבתי עומד מאחורי הפרגוד ומנסה להצביע. קטע מאלף. אבל גם זה מספיק טוב. בעיקר בסופו

הנה נגה מצאה אותו

 

 

חשבתי מה היה קורה אם בארהב היו 34 מפלגות או מס מפלגות בלתי מוגבל. איזה מפלגות היו

מפלגת הרפובליקנים

מפלגת הדמוקרטים

מפלגת יש עבר

מפלגת הנוצרים האוונגליסטים

מפלגת המורמונים

מפלגת ההיספנים

מפלגת היהודים

מפלגת הרפומים

מפלגת הקונסרבטיבים

מפלגת האורתודוכסים

מפלגת האשכנזים

מפלגת הספרדים

מפלגת הצפון – הינקים

מפלגת הדרום – הדיקסים

מפלגת המזרח

מפלגת המערב

מפלגת המרכז

מפלגת הקאתולים

מפלגת הפרוטסטנטים

מפלגת השחורים

המפלגה למען ביטוח רפואי חינם

מפלגת הוואספים

מפלגת האינדיאנים

המפלגה למען איכות השלטון

מפלגת ערבים תושבי ארהב

המפלגה נגד סחר בסמים

מפלגת המאמינים בחייזרים

המפלגה למען זכויות האינדיאנים וזכויות אדם

מפלגת השמרנים

מפלגת הצעירים

מפלגת עוצמה בראשות גון סמית

מפלגת הנשים

מפלגת הצדק והשיוויון

מפלגת אמריקה לאמריקאים – נגד התערבות במשטרים זרים

מפלגת טוהר – נגד החזקת נשק

ועוד כהנה וכהנה

אם היו שם מפלגות באותו יחס כמו אצלינו היו שם 1457 מפלגות.

אבל שם אין דבר כזה. שם יש רק 2 מפלגות שמכילות את הכל. למה זה כאן לא יכול להיות?