רציתי

רציתי לכתוב משהו על אפיגנטיקה

לא יכולתי. חסרות לי מילים

אבל לפחות הצלחתי ללכת 5 קמ. לעשות את הטיול המסורתי שלי בים

אפיגנטיקה

מחקר חדש מעלה כי השואה השפיעה גנטית על הדור הבא. 

גנטית זו מילה קצת חזקה. האם יש שינוי בDNA אצל ניצולי שואה?

והרי ניצולי השואה לא נולדו ניצולי שואה כך שאצלם ודאי שאין שינוי בDNA

וגם הדור הבא אין לו שינוי ב DNA כתוצאה מהשואה. 

גם כלב קצוץ זנב לא נולד כך וגם בנו שיוולד לא יוולד בלי זנב. 

גם למרק טען כך בויכוחים על האבולוציה וטענתו הופרכה. 

קשה לטעון שאין השפעה של השואה על הדור הבא. ודאי שיש.

אולם השינויים הם סביבתיים. בלשון יותר מדעית אפשר לומר שהפנוטיפ השתנה. הגנוטיפ נשאר כשהיה.

לפעמים לא ברור ההבדל בין פנוטיפ וגנוטיפ.

השינויים הם כל כך עמוקים ובסיסיים שניתן לחשוב שהם גנטיים אבל שוב מסתבר שהDNA נשאר ללא שינוי רק שביטוי הגנים שונה.

השינויים בפנוטיפ נקראים אפיגנטיקה.

דודלים שהתפספסו

 

את זה אין צורך להציג 13.7 יום הולדתו ה74 של אהוד מנור – אילו היה חי

101  שנה לרמזור (למה כבר לא ציינו 100 שנה?) 5.8

(לא עולה אבל הקישור כן)

 

24.8 יום הולדתו ה-125 של דיוק קנהמוקו. לא יודעת מי זה אבל הדודל נחמד

 

 

26.8 טומטינה. חג העגבניות בספרד. רק שלא יגיע אלינו

למי אתה מפרגן

טוב, במדינת ישראל הוחלט להנהיג שבוע אהבה חינם וזה יהיה השבוע הזה.

במהלכו נבחר 3 אנשים ונפרגן להם.

זה יכול להיות משחק נחמד כמו משחקי השרשרת של ישראבלוג אך כיוון שהבלוג הוא פרטי יראו את זה רק 3 אנשים בקושי כך ש you know 

Anyway אני מפרגנת

אני מפרגנת ל-2 בני היקרים כא בתחומו

סוסון – עקשן, יעיל, לא מוותר לעצמו. למרות כל מה שהוא עבר הוא מתפקד. ואני יודעת מה הוא עבר. השנה האחרונה נתנה לי פרספקטיבה חדשה להבין יותר. נתנה לי להבין שעד שאתה לא עובר משהו דומה לעולם לא תבין גם אם תתאמץ מאוד. הוא לא ויתר למרות שלא היה לו שום סיכוי. הוא ניסה ללמוד, הוא מנסה לעבוד, מצליח קצת, הוא לא רצה להיות חסוי או קרבן למרות שהיו לו כל הנתונים. יש דברים שהוא לא יכול לעשות. לא ידעתי מה זה לא יכול לעשות עד שחוויתי זאת בעצמי. כל מה שהוא עושה היום מוערך הרבה יותר. בשעה שנפגעתי הוא היה האיש שנותן את הטון למרות מגבלותיו. הוא הדריך אותי בחיים אלטרנטיביים כדוגמת תחבורה ציבורית למשל. כל מה שאי אפשר לעשות ישלו אלטרנטיבה ועל כך מגיע לו כל הכבוד.

חייזרון – הוא חזר מאוסטרליה בשבילי כדי לעזור לי. אני לא רוצה לחשוב שזה עצר את כל חייו. הוא בתחילת דרכו ובמקום להמשיך אותה הוא חזר הביתה. הלך לעבוד במקום לעשות חיים לראות עולם. הוא יכול היה להתפתח באוסטרליה במקום זה הוא חזר הביתה, לחיים עם אמא, ועם האח, חיים עלובים למדי ובמקום להתפתח הוא עובד כמו חמור. לחזור מהזוהר של אוסטרליה לחיים העלובים האלה זה לא דבר של מה בכך. ועל כך מגיע גם לו כל הכבוד

האדם השלישי שאני רוצה לפרגן לו לצערי לא עולה בדעתי. אני יכולה לפרגן ל3 קוראי, לרופא מהמקהלה שטיפל בי, למי שלקחה אותי טרמפ כל השנה ולא בקשה תמורה אבל זה לא מגיע לרמה של הבנים שלי שבאמת נתנו ונותנים מעצמם מעל ומעבר.

 

טוב, אם 3 קוראי יאותו אני מעבירה להם את השרביט: הדר אוגניה ונגה

קיצבת זיקנה

ויהי היום, איך לומר, ביטוח לאומי מזכיר לי שאני זקנה. שלח לי טפסים שאמלא תביעה לקיצבת זיקנה. לא ידעתי שאני צריכה למלא טופס תביעה. גם זה לא בא בקלות. לא מבינה את זה. הרי ידוע שאני אהיה בת 62 אם לא יהיו הפתעות בדרך אז מדוע אני צריכה למלא תביעה. מגיל 62 תעבירו לי את הכסף וזהו. לא. עלי למלא תביעה, אולי אני עובדת, אולי יש לי משכורת. כל דבר עושים שיהיה פה מסובך. בכלל למה זה 62 ולא 60. מעצבנת המדינה הזאת וככל שאני כותבת כך אני מתעצבנת יותר. אפילו לפרוש אי אפשר בקלות.

ואם כבר אני פורשת יש עוד 2 בעיות. האחת מה בדבר האירוע המוחי והשניה מה בדבר השלמת הכנסה. ידוע לי שאם אני מקבלת קיצבת זיקנה אז אני לא מקבלת נכות ולהיפך. ידוע לי גם שהרשיון שלי בסכנה אם אני תובעת נכות על אירוע מוחי ולא משנה אם אקבל קצבה או לא. לכן לא הגשתי עד היום וכנראה שאמשיך לא להגיש ובקשר להשלמת הכנסה, אולי כדאי. ההליכים המשפטיים בנוגע לאחותי קרעו ממני הרבה כספים ואני יכולה אולי להחזיר אותם. לא יודעת בכל מגע עם ביטוח לאומי עולה לי החום. הם הרי תמיד ימצאו את הדרך לדפוק אותך. תמיד.

טוב. אז אני כבר זקנה. בשנה האחרונה הזדקנתי ב-20 שנה. עשיתי השלמות. אמנם לא רואים אבל לא הכל חיצוני.

אוגוסט 2015

למרות שהזמן עובר לאט הוא עובר מהר

הנה כמה דברים ששייכים ליום של אתמול וזעזעו את אמות הסיפים אך היום זה יום חדש

רמה מסינגר. ככ צעירה ככ יפה ככ מוכשרת בגיל 46 מתה. לפעמים הסיפור שלך מתגמד. לא פר למות ככ צעיר.

עדיין לא חזרתי מהונגריה. אני מעלה תמונות לפייסבוק. העוד הגיבה לאחת מהן באופן מביך: יפתי, איפה את דוגמנית, תהני יפהפיה, את זקוקה לשקט. רוגע לצד בילוי מענג… התגעגענו אליך יקירתי. אילו היתה מתכוונת לכל מילה… בואו נחשוב שהיא מתכוונת לכל מילה…

היום עושים טסט לרכב. התכוונתי לעשות אותו בעצמי אך הבן אמר שהוא נוסע ויעשה אותו מאוחר יותר. ok יקירי. השתלטת לי על האוטו אחרי שהרסת אוטו אחר. שיהיה לך בהצלחה. לא נראה לי שהוא מבסוט מהעסק. האוגוסט הזה משגע להם את הראש לבנים שלי והם משגעים אותי.

השכנה נכנסה אלי לפני כמה ימים ושרצה אצלי כמה שעות. לא היה לה חשמל. ניתקו לה אותו. לא להכנס לסיפור הזה לא להכנס לסיפור הזה. מספיק אכלתי סיפורים. לפחות היא חשבה שאני הרבה יותר צעירה ממה שאני באמת. היא אפילו חשבה שאני מתבלבלת בשנת לידתי בגלל האירוע. אמנם זה קורה בגלל אירוע מוחי שמתבלבלים בזמנים אבל זה לא המקרה.

זה הכל להפעם so far .

 

17 באוגוסט

זוכרת את היום הזה כמו אתמול. סוף הקיץ. עדיין חם והולל אבל משום מה תפס אותי דיכאון שלא הרפה. הקיץ נגמר. לא היו כל סממנים שהקיץ נגמר אך הוא נגמר לי באותו יום. היתה זו שנה רבת הוללות. שנה ראשונה ברחובות קיץ ראשון ברחובות הייתי נשואה אך לא היתה לזה כל משמעות. הייתי הולכת לבריכה של המכון. בלי הבעל. הבעל היה שורף את עצמו במעבדות ואני שרפתי את עצמי בבריכה. אם הוא כבר היה בא היה עושה מן פרצוף חמוץ כזה. ואני רק התרגזתי. אולי תתהולל כמוני. אולי נתהולל ביחד. הוא לא רצה אז התהוללתי לבד. לא לבד – עם החברה. וזה הרגיז אותו יותר. ואז פתאום בלי הודעה מוקדמת היה הסוף של העניין הזה. לא היה לי רכב. הייתי הולכת ברגל בחום מרחק לא קצר. ופתאום כל הכיף הזה עבר. ממש מוזר אבל בלתי נשכח.

 

היום גם אני מרגישה שזה נגמר. אני יודעת שהרבה קיץ עוד לפני אך בכל זאת הגיע הזמן לחשוב על החורף. לא רק אני חושבת עליו. הצפורים החלו לנדוד דרומה, אנשים מתגעגעים לגשם ואני חושבת לא ניצלתי את הקיץ מספיק. הוא התחיל מאוחר השנה, בימים הכי קיציים לא הייתי פה. ובכלל אני לא מנצלת טוב את הזמן. לא, אין לי את אותה תחושה של הדיכאון ההוא. אני משום מה מבינה אותה. באמת הקיץ נגמר והסתו מתחיל. אף אם לא רואים את זה מרגישים את זה. החצבים כבר פורחים, מישהו נזכר בשיר תשרי. עוד משהו מדכא, באמריקה גשמי הקיץ הסוערים הופכים לגשמי חורף מתמשכים. זהו רבותי זה נגמר.

הו כוכב נופל

אתמול, ליל המטאורים, הלכנו לראות, לא ראינו. לא זה לא מטאורים. זה זנב כוכב שביט שכל שנה באוגוסט כדור הארץ נכנס בו. בעבר דוקא ראיתי כוכבים נופלים והבעתי משאלה. בהנחה שפספסתי והם כן נפלו אביע כאן משאלה. משאלות. אולי זה יעבוד.

הו כוכב נופל. תביא לי קצת כסף. הוא נגמר לי

הו כוכב נופל עשה שהבנים שלי יתחתנו

הו כוכב נופל עשה שגם אני אתחתן. מעולם לא הייתי זקוקה לבן זוג כמו היום. אני צריכה חיבוק אני צריכה דאגה

הו כוכב נופל תחזיר לי את הבריאות ואת כוחותי 

הו כוכב נופל פעם אחת תן לי לנצח את אחותי רק פעם אחת.

זה הכל כוכב נופל. משוחרר.

אם זה יעבוד או לא, לא יודעת. אני את שלי עשיתי.

 

אמא לא חוגגת יותר

אמי לו היתה בחיים היתה חוגגת היום 85. אבל היא לא בחיים. זה היומולדת הראשון שהיא לא חוגגת. רציתי לכתוב לה משהו אך עטי יבשה. בין כה וכה היא לא בחיים אז מה הטעם. דוקא אני מרגישה שהיא כן בחיים ורק הבזק אחד לא אמיתי מזכיר לי שהיא לא. אני לא יודעת אם זה לזכותה או לרעתה שכן אם היא חיה או מתה זה לא משנה לי כלכך. היא עשתה צרות והיא עושה צרות גם היום. לא היתה לי ממנה נחת וגם אין לי היום. תמיד כשנזקקתי לה היא לא היתה. היום אני זקוקה למישהו שיהיה לצדי, היא איננה. גם בימים אחרים היא לא היתה. הסתדרתי לבד וגם עכשיו אני מסתדרת. איכשהו. קצת מוזר לחשוב שבעצם אמא לא היתה משמעותית בעיני ולא תרמה לי דבר אך זאת המציאות.

 

מהמציאות אני לוקחת סיפורים אחרים. בשבת למשל הייתי בים. כל הנתונים העידו שזה היה אמור להיות יום כיף ייחודי. יום חם בו המים חמים ושקטים ואפשר לשחות לנצח. אבל לא. לא יכולתי לשחות לנצח. מי הים היו מטלטלים. בעבר זה היה תענוג. עכשיו התקשיתי קצת לשמור על שיווי משקל.

 

לא מזמן היה לדודה בגרמניה יומולדת. מזמן לא שמעתי ממנה ולא ברור לי אם היא חיה או מתה. התקשרתי לברך, ענתה לי הדודה בגרמנית. כל נסיון שלי לשכנע אותה לדבר עברית עלה בתוהו. זה נורא משונה. איפה הדוד? ואם היא לא יודעת לדבר איפה מטפלת?

 

ועכשיו נחזור לאמא. באיזה מקום למרות הכל הייתי משתפת אתה את הסיפורים האלה. עכשיו אין עם מי לדבר. כן, גם איתה זה מסובך. למרות כל הצרות וכל השנאה לפעמים היינו מתעלות על זה. לא מספיק. אני כועסת עליה אך באיזה מקום אני לא יודעת על מי לכעוס. עליה על אחותי או על העורכת דין או אולי על עצמי. לפחות בכל מה שקורה היום.

טוב אז איך היה בהונגריה

לפני שהחיים ימשיכו לנגוס ואשכח הכל, אז איך היה בהונגריה.

הטיול מתחלק ל-3 חלקים כמו כל ארגון צהלי טוב:

טיול בבודפסט

אירופה קנטט בעיר פץ

טיול בדרום הונגריה 

(שעה שאני מנסה להעלות תמונות ולא הולך לי)

 

בבודפשט היינו יומיים, ביום הראשון בפשט – 7 גיבורים, בית הכנסת, הפרלמנט ,היה חום אימים. ביום השני בבודה – מראה כללי, שיט על הדנובה. התחיל חם אחכ ירד גשם והתקרר. גם אכלנו משהו. ביום השלישי היו קצת השלמות חלק הלכו לבית הכנסת חלק לארמון המלך. אני הלכתי לארמון והמשכנו לאיזור פץ.

 

בפץ היה האירופה קנטט הזה. אני הייתי לגמרי חולה. הבאתי את הנזלת מהארץ אך בפץ זה רק התגבר. השתעלתי, איבדתי את הקול, חטפתי ברונכיטיס ולקחתי אנטיביוטיקה. נאלצתי לוותר על 2 הופעות שלנו ולהתבונן בהן מן הצד. טוב זו גם חוויה. גם מזג האויר החם נעשה קר וגשום. באחת הפעמים רצתי ונרטבתי כולי והחברה לא עזרו במיוחד. כל אחד לעצמו. גם השותפה לחדר היתה לא משהו. כולה מלאת שנאה וצביעות. כשהרגשתי יותר טוב הסתובבתי לבד. כמו כולם וזה היה תענוג. לא בדיוק לבד, לפעמים הצטרפתי למי שפגשתי ברחוב, לפעמים הצטרפו אלי. מהמקהלה כמובן. כללית כל פעם הסתובבתי עם מישהו אחר. אז אכלנו לנגוש וקורטס וגויאש ונטיפי ביצים וראינו מוזיאונים ושרנו שרנו שרנו וראינו ושמענו אחרים שרים. באופן כללי נדמה לי שלא עשיתי כלום וכולם עשו יותר אבל זה לא נכון. מה שכן לא היתה התלהבות גדולה מצדי לפחות לגבי האירועים של אירופה קנטט. הייתי בהם כבר פעמיים ונדמה לי שהבנתי את הפרינציפ. היתה לנו סדנא בה שרנו את היצירות הבאות

 

 

 

 

 

 

 

באולם של קודאי.

 

לאחר גמר הסדנא טיילנו באיזור. טיולים נחמדים. אין הרבה מה לראות אבל המדריכה מצאה. פה פסל, שיט , מצודה, מוזיאון. הכי כיף היה ארוחות השחיתות שבטיולים. יש לציין שמבחינת האוכל כל הזמן היתה עליה ברמה. בהתחלה במבה ואפרופו מהבית, פה ושם דוכני מזון אחכ ארוחות הבוקר במלון ומסעדות מקומיות ובסוף ארוחות השחיתות האלה. האוכל עצמו אוכל של אמא. מרק גולאש מרק עוף כרוב עוף מבושל ולא חריף, נראה שבכל אירופה אוכלים את אותו הדבר. גם בהונגריה אוכלים אוכל פולני למרות השם הגדול שיצא לפפריקה ההונגרית.

 

זהו. נהניתי וגם לא. העיקר שנסעתי. מה הלאה נראה.