משפחתי כקבוצה

זו התיאוריה החדשה שלי והיא באמת פותחת לי כמה עיניים.

משפחתי היא קבוצה כמו שאר הקבוצות שניתחתי ואני נמצאת בה במקום לא טוב

למעשה אני נמצאת במקום מאוד גרוע

אמא היא הבוס

אחותי היא הבייבי

אבא הוא המשרת

אני הקורבן

זה ההארד קור

 

זו התשובה הראשונית למה אני ואחותי לא יכולות לקבל אותו יחס. יש לכל אחת מאיתנו מקום אחר.

אמא היא הבוס. היא בוס שלילי לפחות לגבי והיא תעשה כל דבר בעולם כדי להקטין אותי.

אני יכולה להסביר דרך התיאוריה הזאת למה היא לא עוזרת לי או עזרה ולמה היא כל הזמן עזרה לאחותי, וכנל למה היא לא באה לבקר.

למה היא תמיד הציעה לעבור דירה בלי למכור, וזה כי היא פשוט מאוד מעוניינת שאמשיך לגור בחור הזה.

למה היא דאגה ששתינו נהיה גרושות. אמנם רצתה שנתחתן אבל תמיד היה לה משהו רע להגיד על הבעלים שלנו וליבתה לא מעט אש.

למה אחותי מתנהגת כמו אלוהים

למה טוב שאני מחרימה את החגיגות המשפחתיות

אני יכולה להסביר דרך התיאוריה הזאת הרבה דברים

כל הסיפורים שלי מקבלים לפתע אור אחר.

כאשר רע לי ואני רוצה לעזוב אמא דואגת שלא אעזוב, כי כל קבוצה צריכה קורבן ואם אני אצא לא יהיה לה קורבן אחר, ואני כל הזמן משחקת לידיה כאשר אני הולכת חוזרת הולכת חוזרת, כאשר אני הולכת היא נופת צופים וכאשר אני חוזרת היא שבה ועושה ממני סמרטוט.

כשהתרחקתי היה לי יותר טוב.

הבעיה שלי שאני הולכת וחוזרת ואם אני הולכת זה לא מספיק רחוק

אני צריכה ללכת ולא לחזור, או להלחם על מקומי, בבחינת הילחם או ברח.

 

וכך לפי התיאוריה הזאת התחלתי לנתח את האירועים האחרונים

המחלה של אבא מאוד החלישה את אמא. אבל כמו כל בוס היא יודעת לשרוד בתנאים קשים ונשארת בוס. הבכי שלה על כל דבר רק מעצים את מעמדה כבוס ואכן היא בוכה עכשיו איך היא ניהלה את כל הטיפול באבא עם הרגל. והיא לא מבינה איך היא עשתה את זה. אך היא עשתה את זה.

אני המשכתי את ההתנהגות הקורבנית שלי. שכחתי מה הם עשו לי או לא התחשבתי בזה אלא כמו ילדה טובה טיפלתי באבא ואכן שמעתי ממנו את המילים שאני הכי לא רוצה לשמוע. ‘דפנה תמיד ישנה כשצריך אותה’

איפה הם היו כשאני צריכה?

ומה בקשר להבטחתי לעצמי שאני לא אהיה שם?

ובסוף הייתי כמו ילדה טובה?

ואיך קרה שאחרי הכל בסוף שחורי שלי מתה? זה קשור?

זה ממש אירוני. היא בכלל לא היתה מועמדת למות. אמנם דאגתי לה כרגיל אבל אחרי שהרופא אמר שהכל בסדר הפסקתי לדאוג ואז היא מתה. לאבא דאגתי יותר. שניהם עברו ניתוח שיצאו ממנו רע רק שלאבא יש עוד תקווה. לשחורי אין. התחושה שהיא לא תחזור היא נוראה.

שחורי היא חלק מהקבוצה הקטנה שאני עומדת בראשה – אני סוסון חייזר ושחורי. כאן אני הבוס

עכשיו כשאין שחורי הבית חסר, גם לה היה מקום. היא היתה הגורם המרגיע, הכיפי, היצור הקטן שקיבל את כל האהבה שבעולם וגם נתן בדרכו שלו. ועכשיו הבית שלי פגוע . זה לא אותו בית. בסופו של דבר אני נפגעתי. יש כאן משהו קרמטי למרות שאני לא יודעת בדיוק מה זה קארמה

 

וכך אני אומרת, לא הייתי צריכה לעזור להם. על כל עזרה שלי אני חוטפת. בשנה שעברה הבאתי להם רופא והם התנהגו אלי כמו אל סמרטוט

ועכשיו כאשר המשבר חלף אני צריכה לצפות ששוב הם יתנהגו אלי כמו אל סמרטוט.

ואכן כמה ימים אחרי מותה של החתולה נשמעות מילות ניחומים שאף אחד לא רוצה לשמוע: גמני בכיתי על מיץ מץ, אבל בכיתי עליה יום אחד, גם את לא צריכה לבכות הרבה. תבכי יום אחד וזהו. תקחי חתולה חדשה. גמני לקחתי חתולה

אבל זה לא אותו הדבר אני אומרת לה. מיץ מץ סתם נעלמה. את לא יודעת מה עלה בגורלה סביר שמישהו לקח אותה, היא גם לא היתה אצלך 5 שנים, את לא ראית אותה מתה, את לא קברת אותה, תמיד היה סיכוי שיום אחד היא תחזור. וחוץ מזה אני לא את. את תבכי כמה שאת רוצה אני אבכה כמה שאני רוצה. אני לא זוכרת שהיתה לך בבית חתולה אחרת. אולי כשהייתי באמריקה וזה הרבה שנים אחרי שמיץ מץ נעלמה. את בכית. את עדיין בוכה. למה אני לא יכולה לבכות?

כן, אני כבר יודעת, אחרי שעזרתי להם אחטוף אותה בגדול, עכשיו היא תמשיך לבקש ממני עזרה. כמו שהיא בוכה על הרגל שלה. זהו הסיפור נגמר. האפיזודה חלפה. אבל היא לא תרפה ממני. היא חייבת להקטין אותי.

 

ואכן, אתמול כל היום היא ניסתה להשיג אותי. החלטתי שאני לא עונה. בסוף סוסון הרים

דפנה איפה היית כל היום?

תשמעי, יש לי חברה שקרוב משפחה שלה חלה בסרטן, הרופאים אמרו לו שאין לו הרבה סיכוי, אז הוא לקח את עצמו בידיים ומצא איזו תרופה בקנדה. דפנה, את יכולה להשיג לי את התרופה הזאת?

אני??? למה אני? איך קוראים לתרופה הזאת?

אני לא יודעת, החברה הזאת נתנה לי איזה שם, תשאלי אותה.

אז למה שהחברה הזאת שלך לא תשיג לך את התרופה?

זה לא נעים לי. את יודעת אנגלית, , את יכולה להתחבר לאינטרנט, את יכולה להשיג לי

אני לא יכולה לחפש תרופה בלי שם באינטרנט. תקחו את עצמכם בידיים שלכם. לא שלי. החברה שלך יודעת על התרופה היא תשיג לך אותה. אם לא נעים לך ממנה אל תזרקי את זה עלי.

טוב תודה רבה לך.

 

עכשיו אני רוצה קצת שקט. זה הכל.

לא בא לי להיות סמרטוט

ותפתח האתון

עוד השלמות המשך של זה ו זה

 

התקשרתי לאחותי ושאלתי

נו איך היו הבדיקות?

היא סיפרה שהרופאה עצבנה אותה במשהו

שאלתי איזה בדיקות עשתה

בדיקת דם (אחהצ?), והיא צריכה לעשות CT

מתי היתה הבדיקה?

2:30 אחהצ

אבל אמא רצתה לקחת את הילדים ב 4:00

בשביל זה התקשרת? -שאלה

לא, התקשרתי לשאול מה שלומך והגענו לזה, אבל תגידי, מכל האנשים בעולם רק אמא יכלה לשמור לך על הילדה? הרי היא קבעה עם הילדים שלי והם נורא נעלבו שהיא לא באה

אף אחד לא יכול לשמור על הילדה

למה? חוץ מאמא אין אף אחד?

תגידי לי מי

המטפלת

הילדה לא רצתה אותה

הבייבי סיטר

היא לא יכלה

בעלך

הוא חשוב כמת

הסבתא השניה

היא לא בארץ

המממ… אז רק אמא יכלה לשמור על הילדה שלך אחרי שהיא קבעה עם הילדים שלי

אבא נסע איתם

גם לילדים שלי מגיע סבתא, לא רק לילדים שלך. כשיש לסבתא תוכנית עם הילדים שלי אל תכנסי באמצע!

 

ותפתח האתון את פיה ותאמר

אני לא מאמינה איזה אחות רעה יש לי, עם איזה אנשים רעים אני חיה, לאיזה עולם נפלתי, כן אני נכנסתי לעולם ואת היית בו, היית עושה הכל בשביל למחוק אותי. אז תדעי לך שאני כאן ולא תוכלי למחוק אותי ואני צריכה עזרה וגם את יכולה לעזור לי, את חושבת שכל העולם צריך לעזור רק לך אף אחד לא קיים חוץ ממך

צריך לעזור גם לי- השחלתי בין שטף הצעקות

– לך כל הזמן עוזרים אל תחשבי שאני לא יודעת, אני יודעת הכל . הגיע הזמן שהם יעזרו גם לי

(הם כל הזמן הסיעו את הילדה שלה במקומה וכשנסעה לחו”ל הם עברו לגור שם)

– במה הם עוזרים לי? תני לי דוגמה

– את לא צריכה שיעזרו לך. יש לך ילדים גדולים. הם עוזרים לי עם הילדה

– הם כל הזמן עוזרים לך עם הילדה, הם לא מפסיקים לעזור לך עם הילדה, גם אם יש להם תוכנית איתי הם עוזרים לך עם הילדה. אם את לא מסוגלת לטפל בה בשביל מה עשית אותה? בשביל לזרוק אותה על כל אחד? לא על חשבוני

– כן, יש לי את הילדה והם יעזרו לי ויעזרו לי ויעזרו לי, אני עזרתי לך, עשיתי בשבילך, את לא עוזרת לאף אחד רק מקבלת, את יודעת רק לקחת ולא לתת

– נראה לי שאת מדברת אל עצמך או אל בבואתך במראה.

 

 

זה היה מזמן, אבל טוב לזכור עם מי יש לי עסק וגם טוב לפתוח את הפה לפעמים. אני לא עושה את זה מספיק.

 

 

קארמה

לרוב אני כותבת על דברים רעים

אבל לא תמיד באמת ככ רע לי

וכשאני מסתכלת לקרוא בכתובים

זה פשוט לפעמים לא נעים

 

ופתאום ראיתי באחת התוכניות

איש אחד עומד ומסביר

אדם מספר על דברים רעים כדי להפטר מהם

אדם לא מספר על דברים טובים כדי להחזיק אותם

שיהיו רק שלו

שלא יגנבו אותם

זה טוב לקארמה שלו

 

ואללה מתאים לי

ואני חשבתי שזה בגלל עין הרע

 

אז 2 אירועים קארמאטיים ואחד לא

 

1

אבא עכשיו בבית יש שם עובדת זרה ובינתיים הכל בסדר

הוא יודע שהוא כמעט הגיע לעולם הבא ואמר שהוא לא זוכר כלום

אבל הוא זוכר שהוא רצה לנתק את החוטים

הוא זוכר ששמרו עליו

הוא זוכר ששומרת אחת הוא לא רצה כי היא כל הזמן הלכה לשתות קפה

ושומרת אחרת נתנה לו מכות

אבל שומרת אחת הוא לא זוכר בכלל

אותי

את רק באת לבקר כך הוא אמר לי

 

2

למה לא היית בלוויה של אימך שואל סוסון את אביו

אשתי עברה ניתוח עונה הוא

 

 

והשלישי

פטיש מסמר ניקח מהר

חוזרים לבנות

בנים בנות

לללללללל

 

הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת

חג שמח

 

 

יומולדת ירוק

רציתי להוריד את השחור הזה מן העינים

כי לא חוגגים יומולדת בשחור

רציתי לחגוג בוורוד

פעם חגגתי בוורוד

רציתי לחגוג עם צבעי הסתו הצוהלים

אך בסוף חזרתי לירוק

כאילו לרגע לחיים הקודמים

פסק זמן מהשחור

כי החיים הקודמים לא יחזרו. 

רק היום ירוק

מחר חוזר השחור

כי שחור לי בלב

פעם שחור יותר פעם שחור פחות

אבל שחור

כי שחורי איננה איתנו יותר

והיא לא תחזור.

 

כן, אם הפכתי את יום כיפור לחג שמח

הרי סוכות הפך לחג עצוב

ויום הולדתי ליומולדת עצוב

לא חשבתי שכך יהיה

לא ציפיתי שכך יהיה

מפחיד הבלתי צפוי הזה

מפחיד הבלתי הפיך הזה

 

כרגע קשה לי

ככה זה

רגע קשה , רגע יותר קל, בלי שום הזמנה.

ככה זה כשנפרדים

מקווה שבמשך היום יהיה קל יותר

 

יומולדת ראשון בלי שחורי

שבת ראשונה בלי שחורי

בלי שחורי

מי חשב שדוקא שחורי

יומולדת בשחור

היום חל יום הולדתי העברי. מחר הלועזי. כל 19 שנה התאריך העברי והלועזי מתלכדים. אני בת 19X3 . אז התפספס להם יום.

כשנולדתי גם רבו ככה על שעון קיץ? בכלל לא היה שעון קיץ. היה רק שעון חורף. והכל היה בסדר עם השעון הזה. לא קראו חמס נגד אלי ישי או שר הדתות או הפנים של 1953. לא יודעת בעצם מה היה ב1953. היה אחרת. בטוח שהיה אחרת. עולם אחר ערכים אחרים ארץ אחרת פרימיטיבית יותר. לא היו שטחים ב1953 . היתה לנו רק ארץ נורא קטנה ובמקרה הטוב היא תשוב להיות ארץ נורא קטנה, אבל זה לא נראה לי ככה. הערבים היו אז תחת ממשל צבאי ולא כאזרחים שווי זכויות או דורשים שיוויון, או דורשים זכויות יתר. לא היתה פלסטין, לא היה דגל פלסטין, בודאי שלא הניפו אותו בארץ. לא יודעת לאן המדינה הזאת הולכת. לו הייתי חולדה הייתי מזמן בורחת מכאן.

היו כאן פחות תושבים, היה פחות צפוף, רובם היו אשכנזים, לפחות כל מי שהכרתי בילדותי, אז לא היו עימותים על רקע עדתי, אולי קצת. טוב, מה מעניין אותי עימותים בתקופה ההיא, על אשכנזים וספרדים למדתי רק בכיתה ד’ וגם אז לא ידעתי מה זה. אני חושבת אולי בכיתה ו’ כשכמעט נתנו לי מכות באוטובוס ידעתי מה זה. סבתי היתה גרה בואדי ניסנס, היו שם ילדים מעדות המזרח, חשבתי שהם ערבים ופחדתי מהם אך כאשר הסתבר לי שהם יהודים שיחקתי איתם עד שיום אחד זרקו עלי אבנים.

על שמאל וימין למדתי רק אחרי מלחמת ששת הימים, להחזיר שטחים לא להחזיר שטחים. אני מההתחלה הייתי נגד להחזיר. רוצה מדינה גדולה שאפשר לטייל בה ואפשר לנשום בה. על הומוסקסואלים למדתי רק בגיל העשרה. עד אז לא ידעתי שיש דבר כזה והייתי בשוק. אז הם עוד היו מוקצים ונלעגים. אני כבר לא יודעת מה יותר טוב. מצד אחד שיעשו במיטה שלהם מה שהם רוצים, מצד שני שישתקו. דתיים לא הפריעו לי אף פעם. הם בעולמם ואני בעולמי. וכך זה גם היום. דווקא הדתיים הם הקבוצה שהכי פחות מעצבנת אותי או מאיימת עלי. זו גם הקבוצה שאני לא שייכת אליה אך הכי מזדהה איתה.

יש לי חברים מכל המיגזרים. אחרי הכל כולנו בני אדם.

טוב, כך האצבעות רצות להן על המקלדת.

חג שמח למרות הכל.

סימנים

מאז האסון עם סוסון אני מרגישה אסונות

יש סימנים לאסון גם אם לא שמים לב לזה.

אסון קורה כשהכל טוב מידי מושלם מידי

התאונה של סוסון ארעה ביום יפהפה.

על ההמראה של הקולומביה אמרו שהיא מושלמת, מושלמת מידי והיתה לי תחושה שזה יגמר רע. גם אם לא התרסקו קולומביות, תמיד יש פעם ראשונה.

גם 9/11 התחיל כיום מושלם, ואמרו את זה לא מעט

גם הטיטאניק טבעה ביום מושלם. הים היה ככ שקט שאי אפשר היה לראות את קצף הגלים המתנפצים אל הקרחון. כאילו מישהו מלמעלה מסדר את השקט

גם היום בו אבי נפל היה שקט בצורה מדהימה. אמרתי שזה מפחיד. השקט מפחיד. השקט שלפני הסערה, דממת מוות. כן, המוות הוא שקט.

 

הסימן השני הוא סידרה של אירועים רעים. מזגן שמתקלקל, גניבה קטנה.

לפני שסוסון נפגע נעלם לו שעון חדש שקניתי לו. הוא שכח אותו במגרש המשחקים ליד הבית. קניתי לו שעון חדש. שונה, כי כמו הקודם לא מצאתי. יום לפני התאונה הלכנו לשחות בקאונטרי המקומי. בארנקי היו 200 $ והשעון החדש. שמתי אותם בארונית. סוסון השתעשע שם בקאונטרי, קפץ ראש ממקפצה והמציל התלהב ממנו. כשהלכנו הביתה גיליתי שגנבו לי את הארנק והשעון. הזעקנו משטרה, המשטרה לא עשתה כלום. גם לפני זה קרו כל מיני אירועים שעושים רע על הנשמה, שברתי רגל, לא הסתדר לי עם העבודה, כל החברים של סוסון עזבו. מן איכס כזה על הנשמה, אבל יום אחרי ההשתעשעות בבריכה קבלתי את הבשורה הבן שלך נפל מאיזה חלון והשאר היסטוריה

 

גם עכשיו קרו כל מיני דברים שעשו נאחס על הנשמה. אולגה נעלמה, המזגן הפסיק לפעול כמו שצריך, אבא יוצא ונכנס מבית חולים, גנבו לסוסון את הפלאפון ביום כיפור, חודש אחרי שהוא רכש אותו, היו בו תמונות של שחורי, תמונות מכרתים לשם הוא נסע כשאני הייתי בזמריה, תחושה רעה באויר, הרגשה שמשהו רע הולך לקרות אך לא ידוע מה, אמא של האקס נפטרה ועכשיו שחורי.

בשבילי שחורי זה האסון הכי גדול בתקופה זו. נכון שזו רק חתולה וכמה ציניקנים יצקצקו. אבל פעם סנוני אמרה שהשינוי הוא שמכאיב….

 

גם שינוי קטן זה סימן. תמיד לפני חופשה שחורי היתה עוזבת את הבית. הפעם היא ישנה על משענת הספה ואני ממש הוצאתי אותה החוצה בכוח משם. אולי היא הרגישה משהו. לחיות יש חוש שישי.

 

 ***

 

 

חזרנו הביתה מהלוויה של שחורי, הלכנו לאכול בשימי עם פנים חתומות. המלצר ניסה להתלוצץ איתנו כרגיל. לא בא לנו להתלוצץ. לא בא לנו כלום.

עכשיו אני מסתובבת בבית ובכל מקום פוגשת את שחורי. וכל מקום כזה צובט בלב. הנה הנעליים שלי. היא אהבה לשכב לי על הנעליים, אפילו להרוס אותן קצת יותר היא לא תשכב על הנעלים. הנה התיק השחור שבפינה עליו היא התיישבה קצת לפני שלקחנו אותה לרופא. היא חיפשה פינה שקטה, היא נראתה נורא אבל כשליטפתי אותה היא גירגרה. למה בכלל לקחתי אותה לרופא? היא לא היתה בסכנת חיים. היה אפשר לחכות קצת. רק היא נראתה רע, רציתי לעזור לה. עזרתי לה למות. הלכתי לראות אותה אצל הרופא אחרי הבשורה המצמררת. היא נראתה כמו שחורי שלנו. סוסון נגע בה ואמר: תתעוררי, תתעוררי. היא נראתה סתם ישנה. היפהפיה שלנו. איזה מראה נורא.

הנה המיטה שלי, היא כבר לא תישן עליה. מאז שהחייל שלי התגייס היא באה יותר אלי. היא באה לישון איתי במיטה, על המיטה או על הכסא. תמיד הרגשתי נוח לראות אותה בבית, אז ידעתי שלא יאונה לה כל רע. היא אהבה לישון בכל מיני מקומות בבית. ובכל מקום בבית היא היתה. זה היה ככ מובן מאליו ופתאום זה משהו שהיה ולא יהיה עוד.

הנה הספה בסלון, אם אני נשכבת עליה לראות טלוויזיה שחורי גם באה, מתיישבת למרגלותי, בזמן האחרון היא ממש טיפסה עלי והסתכלה בי במבט מתחנחן, לטפי אותי פנקי אותי אהבי אותי ואז התיישבה עלי והתחילה לגרגר, הנה המחשב עליו נהגה לישון, והנה המשענת של הספה, גם זה היה מקום אהוב עליה, ושישנה שם ראיתי ערימת פרווה שנסחה שלווה. הנה צעצועים שקנינו לה וסלסילה שהיא לא אהבה, והנה ארגז החול שלה שלרוב לא השתמשה בו.

ובמטבח עדיין הארוחה האחרונה שלה שהיא לא סיימה, במקרר נשארה קופסת אוכל מיותמת, יותר לא אכתוב ברשימת הקניות שלי שעל המקרר אוכל לחתולה. וליד המיקרוגל עדיין יש קצת לכלוך שהיא הביאה מבחוץ, עוד מקומות שהיא אהבה בהם לישון….

מבעד לחלון מסתכלים לעבר הרחוב. היא כבר לא תופיע שם, המכוניות שכה פחדתי מהן כבר לא ידרסו אותה. הייתי רואה אותה כך עוברת את הכביש קוראת לה, היא היתה באה, היא יותר לא תבוא.

היונים שהיא כה אהבה (לאכול) ממשיכות לעוף, הן כבר לא יוציאו אותה משלוותה, בחצר ובחדר המדרגות מסתובבים עוד חתולים, אבל שחורי איננה

אני מחכה לשמוע את המיאו שלה מאחורי הדלת. אני יודעת שלא אשמע אותו לעולם. הרי קברתי אותה. היא שם, היא לא יצאה לסתם טיול בסביבה כהרגלה…

שלא נדע עוד צער.

 

2 לוויות

אתמול ליווינו את סבתא א’ בדרכה האחרונה.

הם אמרו יפה שבאתי, האבא והאח.

הם לא רצו בכלל לדבר על האקס.

כששאלתי אם זה קשור בסוכות אמרו לי לא, תעזבי.

היתה לוויה קטנה וצנועה. הגיעו קומץ אנשים, קצת חברים, קצת בני משפחה

פגשתי אנשים שמזמן לא ראיתי

לאחר מכן הזמין אותי האח לבוא לבית הוריו, הוא שאל אם אני באה. באתי.

הבית אותו הבית הרהיטים אותם רהיטים, רק מישהו בנה שם טירה בסמוך במקום שהיתה שם גינה וחתולים וחזירי בר

נשאר הסבא לבד. איש טוב, כואב עליו הלב, וכשהוא אמר אל מלא רחמים כך בלחש לא נשארה עין יבשה.

היתה שם גם אחותה של סבתא א’. לא ראינו אותה הרבה זמן, היא אפילו לא ידעה מי אנחנו אבל כשאמרנו לה היא נזכרה בחיוך. כן דפנה וסוסון וקראה לסוסון בשם החיבה שלו שהיה נהוג פעם 

הבוקר לווינו את שחורי בדרכה האחרונה.

הלכנו לאסוף אותה אצל הוטרינר שהרג אותה

הוא רצה כסף. אמרתי הרגתם אותה, ולא שילמתי

אני לא יודעת מה קרה לה בניתוח.

זה לא היה ניתוח קשה או מסובך, היא אפילו התעוררה ממנו,

הוא אמר לי לבוא לקחת אותה ב 4:00 כששאלתי מה שלומה אתמול בבוקר

ואחרי זה הוא הודיע לי שהיא מתה

הוא לא יודע איך ולא מבין איך

גמני לא מבינה איך. איך נתתי חתולה עם בעיה אורטופדית והיא לא חוזרת יותר

מה הוא עשה לה? מה הוא נתן לה?

הוא אמר שהוא נתן לה חומר טשטוש וחומר התאוששות והיא לפתע הפסיקה לנשום, מצבה הדרדר הוא ניסה לייצב ולא הצליח.

אפילו לא רציתי לשמוע

בין כה וכה זה לא יעזור

היא מתה. וזהו.

ואין יותר שחורי

אין יותר בוז’ינקה , אין יותר בוז’ינקית

לא נשמע יותר את המיאו שלה, היא לא תשכב איתנו יותר במיטה ותגרגר, היא לא תתפנק אצלינו יותר, היא לא תטייל עלינו יותר

כי היא איננה

אין יותר שחורי

היא לא תחכה לנו בחוץ, היא לא תשתעשע איתנו, היא לא תעלה איתנו בריצה במדרגות היא לא , היא פשוט לא, כי אין יותר שחורי

ואני לא אלטף יותר את ראשה הקטן עם האוזנים העומדות והאף הוורוד

היא לא תלקק אותי יותר באהבה, לא ארגיש את חספוס לשונה,

היא לא תתישב לי ליד  הרגלים, לא אחזיק אותה יותר על ברכי, לא אלטף את פרוותה היפה

כי אין יותר שחורי

פשוט אין.

הלכנו הבוקר לקבור אותה בבית קברות לחתולים.

נסענו כולנו יחד את הויא דולורוזה שלנו.

מזכירה את הדרך בה מסרנו אותה לשמירה בחופשה הקודמת

החייל שוחרר מהצבא לצורך הענין החזיק אותה בידיו ונפרד ממנה.

הוא בכה כמו ילד קטן, כולנו בכינו.

כולנו כתבנו לה את המילים הכי אוהבות

אבל מה זה יעזור

היא כבר לא כאן איתנו.

חזרנו הביתה לבית ריק

בוז’ינקה שלנו.

כמה אהבה הבאת אלינו. נשארנו יתומים.

לחזור הביתה

לא הייתי צריך לאכול את הארוחת בוקר הזאת ביום כיפור – אמר סוסון – קיבלתי עונש

כן סוסון ממש חטף מצברוח רע מהפלאפון הזה ובעצם כולנו.

הוא רצה לחזור הביתה מהר

מה תעשה בבית ? – אמרתי –  בבית זה באסה. הבאסה תחכה קצת

וכך נשארנו אתמול במלון עד סוף היום

בבוקר עשינו צ’ק אאוט המשכנו לשבת על שפת הבריכה, להנות מהשלווה, לחזות בקבלת הפנים למחזור הבא

מזל שנשארנו

 

כי בבית חיכתה באסה בלתי צפויה. באסה באסה. כפרה כבר על הפלאפון, אולי באמת הוא הכפרה שלנו

שחורי

חזרנו הביתה שחורי חיכתה לנו ליד הדלת. איזה כיף אמרתי, לרוב כשאנחנו יוצאים לנופש אנחנו משאירים אותה בחוץ ואחרי כמה זמן היא מגיעה הביתה בריאה ושלמה. הפעם שלא כהרגלה היא חיכתה לנו, יללה כרגיל נתתי לה אוכל כרגיל אבל ראיתי שהיא מלוכלכת שלא כרגיל, ואחרי שהיא ניסתה לקפוץ לאמבטיה לשתות מים ראיתי שהיא מתקשה לקפוץ, מה קרה לה? לאחר מכן הבחנתי באיזו בליטה מקדימה כאשר היא הולכת. היא חיפשה מקום שקט ונשארה שם. נראה כאילו הכתף זזה ממקומה ואולי יש לה איזה שיתוק בגפים התחתונות. איך זה קרה לה? לא מזמן איבדנו את אולגה החתולה הנצחית וזה היה די עצוב

התקשרתי לוטרינר. הוא אמר להביא אותה מיד כי זה נשמע רציני

לקחתי אותה לוטרינר. הוא עשה לה  x-rays ומצא שיש לה קרע בשריר שגרם לכתף לצאת ממקומה. סביר שהיא נפלה מגובה, יכול להיות אפילו מקומה שלישית. הוא אמר שאי אפשר לקבע את הכתף חיצונית, או שתשאר ככה והשרירים יתחזקו במשך הזמן אך היא לא תחזור לעצמה או שהיא תעבור ניתוח מה שמגדיל את הסיכוי שהיא תחלים אך עדין יש סיכוי שהיא תמשיך לסבול. החלטתי לנתח. אין ביטוח רפואי לחתולים. זה כבר יעלה לנו אבל מה לא עושים בשביל חתולה שהיא בעצם בת שלי? השארתי אותה ללילה אצל הוטרינר. היום היא צריכה לעבור ניתוח. שיהיה בהצלחה. אני נורא מודאגת. אמרתי, בת שלי.

 

אבל זה לא הכל. מן הקל אל הכבד

אמא של האקס, סבתא א’

נפטרה

האמת לא הייתי אתה בקשר בשנים האחרונות, אבל היא סבתא של סוסון

אביו התקשר לכאן כשהגענו הביתה, חיפש את סוסון כל היום כדי לבשר לו, אבל הפלאפון…

היא היתה חולה הרבה זמן, אני לא יודעת ממה היא סבלה, אומרים שמדיכאון, היא פשוט לא אכלה והלכה ונעלמה

אני הכרתי אותה בתור אישה גדולה ולפני שנה ראיתי אותה צימוק.

לא, לא ראיתי אותה בשנים האחרונות. מאז שנפרדנו והוא נישא בשנית לא ראיתי אותה. אף פעם לא היתה חיבה גדולה בינינו.

אבל לפני שנפרדנו היא היתה חלק מהמשפחה שלי. הייתי באה אליה הרבה, בעיקר לסופי שבוע. אוכלת אצלה, ישנה אצלה. היינו נפגשים בחגים,

אני זוכרת את הבית הקטן המוקפד והנקי, היא היתה חולת נקיון, את האוכל שהיא הכינה, כמה מתכונים שלמדתי ממנה, ואת מתכון הדגל שלה סלאט חצילים רומני עם שמן שמעולם לא הצלחתי לעשות כמוה, את הקפה עם חלב מורתח , כן, כל מיני זכרונות עולים בי מהימים שהייתי איתו, חברתו, אשתו, אם בנו, ועכשיו היא איננה. אני עוד לא קולטת שהיא איננה.

היום תהיה הלוויה.

הבן הבכור שלה, האקס שלי לא יבוא . הוא אמר שהוא לא יספיק להגיע. אני לא מבינה את זה. אולי זה קשור בחג הסוכות. אם אני לא טועה לא יושבים שבעה בסוכות, אולי אפילו לא קוברים בסוכות וצריך למהר ולוותר על הבן הבכור שהיה כה קשור אליה ואפילו לא יאמר קדיש.

אני חושבת שאני אבוא. כן, אני אבוא. אמנם בשנים האחרונות אני אישיות לא רצויה במשפחתו וזכיתי ללא מעט קיטונות של שנאה ואולי יאמרו עלי מה זאת עושה שם אבל נראה לי שזו חובתי הצנועה. 

 

וסוסון אומר לא היינו צריכים לצאת לנופש בכיפור אולי הוא צודק. התחושה שלו שזה לא הכל.

 

זה באמת לא הכל. שחורי מתה.

 

 

שחורי

(בוז’ינקה, בוז’ינקית)

 

20.9.10 – 21.3.05

 בת 5 וחצי בלבד.

 

 

 

גנבים קטנים

ניו יורק היתה פעם עיר אלימה. רודולף ג’וליאני מיגר את האלימות מתוכה. שאלו אותו איך עשה זאת, ענה הוא: טיפלתי בגנבים הקטנים.

אבל כאן בארצנו הקטנטונת הגנבים הקטנים חוגגים.

בארצנו הקטנטונת לא למדו את השיעור. לא למדו מנסיונם של אחרים. אצלינו אפשר לגנוב חופשי, לפרוץ חופשי להרוג חופשי.

גיבור הסיפור הפעם הוא סוסון כמעט כרגיל.

הלכנו לבריכה כאשר סוסון אמר: אוף שכחתי את הפלאפון בחדר. רציתי לצלם.

טוב לא נורא, הלכתי לחדר להביא משהו וראיתי את הפלאפון של סוסון מתנוסס על המיטה. אביא לו אותו הוא ישמח, חשבתי לי ולקחתי את הפלאפון לבריכה. נכנסנו למים, שחינו, השתזפנו, ופתאום בא סוסון הופך את כל הבגדים.

מה קרה שאלתי

נעלם לי הפלאפון

אולי הוא סתם נפל, בוא נתקשר אולי נשמע את הצלצול אם הוא נפל. לא שמענו.

מישהו לקח אותו.

לא לא יתכן, מי צריך היום לגנוב פלאפון הרי לכולם יש, ובכלל היום יום כיפור. מי גונב ביום כיפור?

טוב, מי מתרחץ בבריכה ביום כיפור, ומי אוכל ארוחת בוקר בבית מלון ביום כיפור, אז גם גונבים ביום כיפור. לפני שנתיים גנבו לנו אופנים, אין, אין להם אלוהים לגנבים הקטנים האלה, כי מי ילך לחפש אחר אופניים, ומי ילך לחפש אחרי פלאפון? אז מה אם זה עלה כסף ומבאס, מי ילך לחפש אחר גנב אופנים או גנב פלאפון? אפילו בחורה שנעדרת לא מחפשים ונותנים לה למות (ענבל עמרם) 

כן זו בדיוק הבעיה.

כי אפשר היה למצוא את הגנב בקלות, אם רק היו רוצים. אפילו סתם היה אפשר להכריז שהמוצא הישר יבוא על שכרו, או לאיים עליו שהמשטרה תבוא ותחפש בכל המלון ואם הוא יתפס הוא יאסר. אבל איש לא עושה כלום כי מי יחפש פלאפון, או גנב קטן כזה? ובשביל מה לחפש בכלל אם יש מישהו שכבר עושה משהו אז הוא יושב בכלא? (שחר מזרחי). המשטרה יכולה לאתר איפה הפלאפון נמצא אבל מה פתאום שמישהו יחפש? זה רק פלאפון. למה מי מת?

אבל שוב זו הבעיה. גנב קטן גנב גדול רוצח, וכך האזרח הקטן הפשוט סובל מאלימות גואה ונשאר חסר אונים.

אז שתהיה לגנב הקטן הזה  חתימה טובה.

אולי יום אחד הוא יבין איך הוא הרס למישהו חופשה סתם כך כי התחשק לו.

 

ואני בטוחה שהחולירע הזה ישב לידינו בבריכה וראה הכל. המכשיר היה בכליו כל אותה עת שחיפשנו אותו. רק כשהוא עלה לחדר הוא החליף את הסים קארד. חולירע שישרפו לו הידיים. אני חושבת שאני יודעת מי זה היה או מי זאת היתה. היתה שם אישה עם תינוקת שהתנהגה מוזר

כיפור 2010

קצת התנתקתי בזמן האחרון. אני לא בבית והאוירה קצת שונה. גם יום כיפור קצת שונה.

זה שנים רבות שלא עזבתי את הבית ביום כיפור

כל שנה אותו ריטואל

אופניים, סעודה מפסקת, בית כנסת, שוב אופניים

בוקר טוב, קפה או לא קפה לצום או לא לצום פעם לצום פעם לא לצום. כבר לא זוכרת מה עשיתי בשנה שעברה. אני חושבת שצמתי.

אני גם עושה את החשבון אם צמתי בשנה שעברה והיה לי טוב אמשיך לצום

אם צמתי ולא היה לי טוב לא אמשיך לצום

אם לא צמתי והיה לי טוב אמשיך לא לצום

אם לא צמתי ולא היה לי טוב אתחיל לצום

אז כבר בשנה שעברה אני לא זוכרת אם צמתי או לא.

יחסית היה לי לא רע אז הייתי רוצה לעשות את מה שעשיתי בשנה שעברה. אני חושבת שצמתי.

 

טוב, השנה אני לא בבית.

והריטואל קצת שונה.

אין אופנים, הם נגנבו, הילדים גדלו כבר לא צריך חדש,פעמים רבות נשארתי בבית בגלל חווית האופנים

אבל עכשיו גמרנו. די.

עכשיו אני חוזרת לפעם.

פעם כשהייתי בת 40 היה לי יומולדת בדיוק ביום כיפור.

אז מה, ביומולדת שלי אצום?

קמתי עליתי על אוטובוס לאילת, לקחתי את הילדים שהיו קטנים ונחתתי בשלמה המלך.

זה היה ענק

היתה שם סעודה מפסקת, בית כנסת,

ארוחת בוקר, בריכה, שירות חדרים,

מי שהיום חייל היה אז תינוק.

זה היה ענק

הייתי אז חלוצה

אף אחד ממי שהכרתי לא העיז לנסוע לנופש ביום כיפור

רבים אחרי זה אימצו את הרעיון

השנה ניסיתי לחזור על אותו מבצע.

אני כבר שבוע באילת.

זה לא אותו הדבר כמו אז

17 שנה חלפו מאז

אבל נעים לחזור

 

ולכל חברי גמר חתימה טובה וצום קל למי שצם